היפה והאמיצה

אתמול היינו צריכים לעזור את הקורס באמצע, כי רונן עבד. אני ירדתי בבית ורונן הפליג לנמל על איילון. הגעתי והכלבים המסופרים והחמודים והיפים הריעו לכבודי ושמחתי. בקבוק מים קרים מהמקרר, מזגן ו-30 רוק, אני בדמדומי עירנות. והבוקר הגיע ואיתו רונן. ונכנסתי אחריו למיטה. בהתחלה הוא ליטף אותי הרבה, אחר כך הוא נישק. אחר כך הוא הפשיט. בסוף היינו אחד. רציתי להישאר ככה איתו במיטה עירומה ולישון את היום, אבל המשרד קורא לי. מעניין איך זה כשיש הרבה כסף ולא מוכרחים לעבוד, אלא רוצים ואוהבים. יצא עכשיו סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמורים ומנקים מרוצים יותר משופטים ורואי חשבון. מעניין אם זה נכון. קראתי איזו כתבה ביקורתית על הסקרים המופרכים של הלשכה, אי אפשר לדעת, אולי זה נכון, בכל זאת, אושר זה סטייט אוף מיינד. אני מנסה לחשוב על שרירי רצפת האגן שלי. צריך לקחת נשימה עמוקה ולכווץ את השרירים במשך עשר שניות. כך שוב ושוב ושוב. זה אמור לחזק אותם לקראת החודשים השמיני והתשיעי. הם אמורים לסחוב שלושה קילוגרמים לפחות. בחודש תשיעי אני צריכה לשתות תה פטל ורונן אמור לעסות לי את הפרינאום עם שמן מיוחד. גם נקנה את האפי ואני לתרגל. בינתיים רונן צובע את הכוורת שאבא בנה ואנחנו הולכים לקנות עגלה ושידה ומיטה וקצת בגדים וחיתולים ובקבוקים וסטריליזטור ומברשת ומצעים ושמיכות ומשטח החתלה ומשחות. היא תיוולד בסתיו, ויהיו לה עיניים גדולות ובהירות וצלולות והיא כולה קטנה וחלקה וורודה ואנחנו נאהב אותה בלי סוף והיא תהיה כל חיינו והכל הכל יתגמד לעומתה.