התעוררתי מותשת עם השעון בשש וחצי וחזרתי לישון עד שמונה ועשרה. עשר דקות של ליטופי מאיר היטיבו את מצב הרוח, אך רק במעט. רונן עדיין ישן כשיצאתי וקנאתי בו מאוד. רק רציתי להישאר שם למעלה בבית וכשהוא קרא לי מהחלון כשכבר הייתי במכונית, אפילו לא הרמתי את הראש ושאלתי "מה" קצת כועס, הוא רק צעק "כלום, ביי ממי". כבר שמונה שלושים וחמש, לא אכלתי ארוחת בוקר ותיכננתי לקנות קפה ברד ומאפה שוקולד בבוטיק סנטרל. מרמור וכעס ורדיו וטל ואביעד בדיוק עוברים לפרסומות, אני מעבירה לגלגל"צ ומשם למאה ושש. רפי פרסקי באמצע כמה פעמים. אני מזהה את גרסת ההופעה של עמיר לב ושמחה מאוד. מיד אחר כך עמיר ואביתר פוצחים בשש שעות ואני נמסה במכונית, חצי מאושרת, חצי דומעת. חמש דקות ואני בז'בוטינסקי ליד הבוטיק, חונה חניה כפולה עם אורות מהבהבים ונכנסת. בזמן שאחת המוכרות מוזגת לי קפה ברד מימי הרבה יותר מדי, השניה אומרת שאי אפשר לשלם בכרטיס אשראי פחות מעשרים שקלים ואני לוקחת את הכרטיס ונכנסת בייאוש מעוצבן למכונית. אבל עמיר מרגיע מהר מאוד ואני עוצרת באידלסון של ויצמן ומקבלת קפה קר עם קרח כמו שאני אוהבת וקרואסון שקדים משובח וכריך קטן של מוצרלה. כשאני חוזרת למכונית סיון שביט ועמיר קוסמים לי במיוחד, וממש מתחת לעבודה ממתינה לי חניה, איך אפשר לא להמשיך את היום עם חיוך גדול כל כך כשזה נגמר בקסם?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
