אני צוברת שעות שינה כמו שאנשים אוגרים מים לפני מלחמה. עשר שעות בלילה ועדיין איני מסוגלת להתעורר רעננה. השעון מצלצל ורונן מטלפן השעון מצלצל ורונן מטלפן השעון מצלצל ורונן מטלפן כך חולפת שעה ואני עדיין עמוק בחלומות הבוקר. אני יודעת מה יקרה כשאקום. אצטרך להתארגן ולצאת את ביתי האהוב. הטיול עם הכלבים יכול להיות נעים, אבל לשוב רק כדי לצאת אחר כך ולשבת פה במשרד והגב הדואב והסבלנות שנגמרת, כאבי הבטן והרגליים, הראש מתמלא במספרים ושמות ותאריכים ושיחות ומשימות ופיצי הקטנה זזה בבטן בעדינות. קילו שבע מאות של מתיקות ונועם וטוהר ואהבה מתפוצצת בפנים.
קנינו שטיח שעיר במיוחד לסלון. הוא רך ונעים ואפשר לשכב עליו ולשחק עם הכלבים. אני כל כך אוהבת אותו, תמיד רציתי שטיח בסלון. פעם קניתי ובעלי לשעבר ביקש שאחזיר אותו לחנות. ועכשיו נסענו לחנות ורונן ואני בחרנו וקנינו בחמש דקות ושמחתי כל כך. קנינו לפיצי עגלה ורהיטים לחדר. הכל אמור להגיע עוד חודש וחצי ואני אמורה ללדת עוד חודשיים ושבוע. אני מתרגשת מאוד ומדברת איתה בערב. כשרונן מניח את הראש על הבטן הגדולה, הוא יכול לשמוע את הדופק. מישהי חיה שם ועוד מעט קט היא תחיה פה, זה קסום ומופלא ומפחיד ונהדר ועצום.
היום אנחנו הולכים יחד לבית דרך חיים בנמל. אני אקבל עיסוי הריון ורונן יקבל עיסוי רקמות עמוק. אחר כך נאכל משהו טעים ונראה את הים והשקיעה וניסע לקורס הכנה ללידה. בלילה נתחבק במיטה, בַּלֵּב – אֹשֶׁר שָׁלֵו, צֳרִי. (רחל)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
