היפה והאמיצה

כל כך התחשק לי קרואסון שקדים ורונן חזר הביתה בבוקר. נישקתי אותו ככה במיטה לפני שהלכתי לעבודה, מצעים סגלגלים כמו הקירות בחדר של פיצי. הכלבים מתחפרים במיטותיהם ואני יוצאת אל החום והלחות והמשרד הממוזג. בלילות אני אומרת לרונן שיכניס אותי למוד עם מוזיקה. אני יודעת בדיוק מה עושה לי את זה. משהו חייב להשתנות, אני לא יודעת למה, זה מזכיר לי נעורים וחופש ורוח אחרת.

"שהייתי גפרור נדלק

והייתי גפרור בוער

והייתי עומד בשדה נואש

וחיכיתי שעות לאות שלך

שרציתי להיות האש

שלך"

קשה לי לנשום בעת האחרונה, פיצי ערכה רה-ארגון של האיברים הפנימיים ולפעמים אני מרגישה שהטחול יושב בירך והכליות על החזה. אבל אני מחזיקה מעמד במחשבות טובות עליה ועל הלידה ועל המגע של העור שלה הרך. רק עוד קצת