היפה והאמיצה

"לבד,
בתוך בלון,
נועה מחכה להיוולד.
מעט אור,
מעט אוויר,
אבל קרובה מאוד ללב אמא שלה.

שומעת אותה צועקת.
תוהה האם כך יהיה העולם הבא
אני מוותרת
כי אני לא מוכנה לצאת לשם.

עוד מעט יגיע האוכל
נועה רעבה,
נועה מחכה,
כמו נסיכה בממלכה שלה,
כל מה שהיא דורשת היא מקבלת.

שוקלת מה לעשות היום,
אולי אני אצוף קצת,
אולי סתם לבעוט,
כאן אני מאושרת
ואני לא מוכנה לצאת מכאן.

חושבת על ההורים שלה שם בחוץ,
גם בלעדי קשה, מי צריך את זה,
אני נשארת
כי אני לא מוכנה לצאת מכאן"

(ירמי קפלן)

כמה סוער יכול להיות סקס בחודש תשיעי. רומנטי, רונן מדליק את מנורת הפרחים האדומה, שם שמן עם ריח טוב במבער הקרמיקה, שוכב לידי ומחייך בכל הגוף. אנחנו צוחקים, נוגעים, נושמים, מתלטפים, אוחזים. אני מסתכלת עליו מקרוב כמו בפעם הראשונה. עיניים תכולות, זיפים, חיוך כובש קמטוטים סביב העיניים, אצבעות מלטפות כתפיים וזרועות. כל לילה אני חולמת עליך.

אנחנו בסלון, השז לונג מחבק אותי, ראשינו על אותה כרית, יחד אנחנו ריש ארוכה. השיער של רונן חלק, אני מלטפת ומתקרבת עוד קצת. הוא מסתובב על הצד ומניח יד על פיצי. אני רוצה שהיא תשכב איתי ככה על השז לונג, חלקה וצחקנית ויהיה לה ריח של תינוקת ובגדים של תינוקת וכפות ידיים קטנטנות של תינוקת. אבא שלה ינשק לה את כפות הרגליים ויעשה לה פררוווררוו בבטן. יהיו לה עיניים סקרניות של תינוקת והיא תרצה לינוק ולישון. אבל בינתיים היא איתי, בלתי נפרדת, ובינינו געגוע.