היפה והאמיצה

אמא נותנת סימנים בשנה החדשה "תהא שנת עונג", רונן רוצה עושר, אני רוצה לידה קלה ובת. אבי היה פה אתמול ושתה קולה זירו ונקש על השולחן ואמר "רק לא ביום כיפור". אני דוקא רוצה ללדת ביום כיפור, בשביל החרדים זה חג. זה הרגע הגדול שבו נמחלים כל החטאים. פיצי תיוולד נקיה וטהורה מכל רבב, אפילו מהחטא הקדמון, "בעצב תלדי בנים", זו ערובה ללידה שמחה ומשמחת. הכנתי הכל כמעט, חסרים שני כדורי טניס ויין תירוש לבן. אני רושמת רשימות על דפים צהובים ומכתבים לרונן ומתכונים לקרפ, אני אכין ואוכל עם נוטלה וקוקוס, כמו בשבוע שעבר בעזריאלי, אני כמעט יכולה להישבע שהבחור ההוא התחיל איתי. הוא עצר והזמין לעצמו גלידה וירד איתי במעלית והחמיא לי על השמלה ושאל שאלות ואמר שהקרפ נראה מגרה מאוד. בסוף אמר שבטח כולם אומרים לי את זה וגם שאני נראית לו מאוד מוכרת. הוא בן שלושים ושלוש ואני בחודש תשיעי, יכולה ללדת כל רגע, אפילו שם במעלית. אחר כך נסעתי הביתה והגשתי לרונן את הסושי, הוא שמח מאוד כי לא אכלנו סושי תשעה חודשים, הווסאבי חריף והמבחר הגון, הבטתי בו ויכולתי להרגיש את הטעם, אבל זה בסדר כי אני אכלתי קרפ עם נוטלה וקוקוס.

אני מקשיבה לדמיון מודרך, על פיות שמגיעות לשפת האגן שלי. זה כל כך מרתק וממכר הקול שלה. הפיות שרות לאגן הלבן עד שהוא דומע טיפה אחת. מתחשק לי לשכב ולהאזין לה כל היום. בבוקר אני צופה בסופרנוס ובאיזה סרט מטופש במיוחד עם באפי. אבל היא ברונטית ואין בה שום קסם, למרות המתחייב מהתסריט. כשהייתי בצבא אמא שלי היתה מקליטה לי באפי וכשהייתי חוזרת הביתה בימי חמישי היא היתה מגישה לי פרוסה גדולה של לזניה ואת השלט. אלו היו רגעי עונג אמיתיים. היום אורה מגיעה לראיין אותנו, איזה מין הורים אנחנו חושבים שנהיה. אני רוצה להכין אקליירים, כי זה מה שהשפית עשתה בסרט, אבל אני לא יודעת אם זה מה שאני באמת רוצה. אולי אכין עוגיות חמאה דקיקות או עוגיות שוקולד צ'יפס מתוקות מדי, כאלה ששותים עם קפה לא ממותק. הכי מתחשק לי קרמבו, אבל רונן חזר אתמול ואמר שאין, כלומר שלא היה במכולת.