היפה והאמיצה

איך חולפים הימים. מי (זה שיר של זך). בכל מקרה אני יושבת פה בחזיה ותחתונים אחרי מקלחת קצת קופאת מקור, הילדה בעריסה בחדר השינה ורונן ישן או לפחות מנסה לישון ואני רק נכנסתי לחדר העבודה ללבוש פיג'מה ואיכשהו באמת שאינני יודעת כיצד נשאבתי לפה והנה יש כמה דקות, ממש דקות אחדות כי אני עוד צריכה לישון ולשאוב ולשטוף לא בהכרח בסדר הזה ומי יודע מתי היא תקום לאכול כי אולי יש לה קפיצת גדילה או סתם ערבוב שעות כי בצהריים היינו בעל האש אצל מומו והיא לא ישנה כל כך טוב אצלה, מההתלהבות והסקרנות והיא דילגה על תנומה אחת אז זה קצת בילגן לה את השינה וככה זה כשיש ילדים צריך לחשוב על השינה שלהם ועל האוכל שלהם ובכלל עליהם, כי כבר שמונה שבועות שלמים אנחנו ככה, אחד עם השני ואיתה וזה הכי כיף בעולם וזה נעים וטוב וזה עושה חמים בבטן ודמעות בעיניים והתרגשות כזו שמחה לראות אותה אפילו אם זה אחת בבוקר. העיניים שלה כל כך כחולות ותמימות וטהורות והחיוך שלה ממיס ומצחיק והלחיים שלה שמנמנות והיא כולה לחמניה חמימה ומתוקה ורכה וחלקה ונעימה ואהובה ויש לה ריח של תינוק, אני לא יודעת בגלל התתרנות אבל אמרו לי.