היפה והאמיצה

היום העמסתי את הילדה ונסענו לאודים. זה מושב כזה של עשירים, ממש לפני איקאה. הייתי במרכז הרפואי להנקה שזה שם לא ממש מתאים למין בית ישן שיש בו רהיטים ישנים וכל כולו חמימות נשית. ד"ר ליבוביץ היא אישה מקסימה ומומחית להנקה. היא בדקה את אליענה ואמרה שיש לה חיך מאוד גבוה אז היניקה קשה לה, היא לא מרגישה את השד (אני מידה F, לאיזה גודל הוא אמור להגיע כדי שהיא תרגיש אותו אל אלוהים) אז היא לא יונקת. הבקבוק הרבה יותר קל לה כי הפטמה שלו מגרה לה את החיך. אם אני רוצה שהיא תינק אני צריכה להיכנס איתה למיטה ליום וחצי ולא לצאת עד שהיא תאכל, ואחר כך אסור יהיה לי לתת לה בקבוק לעולמי עד. אני לא רוצה לענות את התינוקת ואני לא רוצה לענות את עצמי. הנקה הרבה יותר נוחה משאיבה, אבל החלטתי לשמור על שמחת בית השואבה ולהמשיך לייצר לה חלב בבקבוק. היה לי קשה מאוד בדרך חזרה, אני חושבת שבכיתי מאוד.

הנקה היא דבר קסום, התחושה הזו לא דומה לשום דבר אחר. זו קרבה שלא קיימת מלבד במצב הזה, אפילו לא עם בן זוג שאוהבים בזמן סקס. אני לא יודעת למה פרופ' חנה נוה לא הניקה אף אחד מילדיה בתור פרנציפ. כלומר, אני יודעת, היא אמרה שזה מזעזע שהתינוק אוכל את אמא. אני יודעת גם שהיא חושבת שזה משחרר את האישה מהכבלים שקושרים אותה לתינוק שלה. זה מגוחך שאני בכלל לא רוצה להשתחרר?

מה שמפחיד אותי הוא לא השאיבות עצמן, אלא אם נצא איתה ומשהו יקרה לחלב השאוב, נניח הוא יישפך, או שהתיק ייגנב, או שהוא יתקלקל בחוץ. מה נעשה? היא לא תוכל לאכול. עכשיו זו לא בעיה, פשוט נכנסים לחדר ומניקים. כלומר עד לפני עשרה ימים. יום למחרת מסיבת התה. מה קרה באותה מסיבה? זה היה ביום ראשון אחרי שיעור בייבי יוגה ראשון. מה קרה אחרי השיעור? היא אמרה לעצמה, די, גם לוקחים אותי לחוגים עכשיו, אני לא יכולה להתאמץ בכל כך הרבה חזיתות. אנחנו עדיין קרובות מאוד, מתחבקות, היא מחייכת כשהיא רואה אותי ונותנת לי לנשק אותה בפה. אבל צר לי כל כך על אובדן ההנקה. שמעתי על כל מיני סיפורים מופלאים כמו ילד שהתחיל לינוק בגיל תשעה חודשים, או שובתת שאחרי שבועיים חזרה לינוק מאליו ועדיין מדי פעם שובתת, אבל תמיד חוזרת. אני יודעת שזה לא סוף העולם, והיא בכל זאת מקבלת חלב אם, אבל עדיין זה עצוב לי.

חוץ מזה אתמול הכנתי עוגיות חמאה דקיקות ולחמניות ומאפינס וניל וקנאלה לא שרופה הפעם והכל יצא טעים מאוד. אבל כשחזרתי היום מאודים, ככה אחרי הבכי במכונית והגענו הביתה ונכנסנו לשקט הזה של הבית, מגן מהחוץ, כל מה שהתחשק לי זו נחמה. הזמנתי פיצת ירקנים של אייסברג וולקנו וגלידת טופי וגלידת טירמיסו וגלידת שמנת עוגיות וכשהכל הגיע אליענה היתה על הידיים שלי ואכלתי תוך כדי את כל הפיצה שהגיעה קצת רופסת כי היה פקק בדרך השלום בגלל תאונה, ככה לפחות אמרה השליחה. חוץ מהבצק הרכרוכי הכל היה טעים מאוד באמת מושלם, לזוקיני היה טעם מעושן ונהדר והשום האפוי היה מתקתק ובכלל זה היה מנחם מאוד ולפחות אכלתי ולא כמו אתמול שהגיעה השעה שבע וגיליתי שלא אכלתי משש בבוקר או משהו כזה. ועדיין מחכה לי הגלידה במקפיא.