היפה והאמיצה

אחרי שהתגברתי על כל נושא ההנקה והכל שב למקומו בשלום ונוכחתי שאנחנו עדיין מתחבקות ומתנשקות ונצמדות זו לזו גם בלי שקושרים את זה באוכל, אפשר להמשיך לחיות ולחייך. בסוף השבוע טיילנו בעיר, קצת בן גוריון ווספות והרבה אידלסון וביצים רכות ומיני בריושים ולחמים וקרואסון וקינמונון, חליטת תה וקפה הפוך קטן בלי קצף, ככה זה כששואבים. בשבת נחנו וקראתי את נערה עם קעקוע דרקון או יותר נכון גברים ששונאים נשים ואכלתי פשטידה ממש גרועה ושמנונית שאמא שלי הכינה. כל הבנים האלה של בעלה עם הנשים שלהם מאמריקה שמתארחים אצלה כנראה גורעים המון מיכולותיה הבישוליות המרשימות. רונן אמר שזה בלתי אכיל ונתן את זה לכלבים. מאידך מדובר על בחור שקנה לעצמו תחתונים של ספרד ואז אמרתי לו ש-CCCP זה ברית המועצות וגם מופיע עליהם איור של לנין. הוא אמר בלאט והכניס אותם למכונת הכביסה יחד עם הטריינינגים שקנה לנו, לתוכנית כביסה ביד. 

בערב יעלה העניקה לי את מתנת יום ההולדת שלי ולקחה אותי לסיפורים של עמיר לב באוזנבר. האוזנבר גרוע יותר מהלבונטין, אבל לא בהרבה. הצפיפות היתה רבה ועמה גם האינטימיות. הסאונד היה גרוע אבל הכל היה קרוב מאוד ואפשר היה לראות את הפנים של עמיר לב מקרוב קרוב ולשמוע על חולון ובאר שבע ותל אביב ויפו והגליל והשירים והכל היה מעניין מאוד ובקול ממכר מאוד, כזה שרוצים לשמוע כל הזמן, כזה שאי אפשר לא להתאהב בו קצת, אפילו שתמהים מאוד על מחכה ולו ריד, כשהוא אמר שהוא לא שמע על  I'm waiting for my man עד אחרי שיצא הדיסק הזה. זה מזכיר לי שפעם בצבא כתבתי איזה שיר לא רע ואחרי שנים, חמש או שש, ישבתי באיזה בר ושמעתי את פדרה ואמרתי יו הלחן של הפזמון זה בדיוק כמו בשיר שלי וענת צחקה ואמרה שבטח שמעתי את זה די הרבה לפני שכתבתי את השיר. זה מזכיר לי גם שצלילי האות של הופ! ילדות ישראלית, שזה ערוץ של שירי ילדים איכותיים יחסית, מאוד מזכירים את צלילי הפזמון של The back sit של ה-Arcade Fire וזה שיר עצוב, במיוחד הפזמון וכך מדי פעם אני מתעצבת לי תוך צפייה בערוץ שלושים ותשע, בין אלוהים שלי לסבתא ברווזיים.

לפני שיצאנו מההופעה יעלה הלכה לשירותים כי היא בכל זאת גרה ברחובות ואיש אחד קרח ונמוך ניגש אלי והביט בי בחיוך כאילו אנחנו מכירים וכששאלתי אם אנחנו מכירים הוא ענה שאנחנו מכירים מהעתיד. פקפקתי בעצמי כי בתחילת הערב ניגשה אלי מישהי ואמרה לי: "גילי, נכון?" ואמרתי שכן והיא אמרה "יו לא ראיתי אותך מהתיכון" ואז במקום לומר מי היא היא אמרה "טוב זהו" והלכה. אין לי מושג מי זאת היתה. גם היום בבייבי יוגה מישהי אמרה לי שאנחנו מכירות וחשבתי אולי מיוגה הריון או משהו כזה אך מסתבר שלמדנו יחד בשכבה בתיכון, בטח ההיא מההופעה יודעת מי היא, ככה זה כל הנשים האלה עם הזכרון המצוין. גם לי היה פעם זכרון פנומנלי ואתמול לא הצלחתי להזכר בקצה קצהו של הלוטוס, מזל שהברמן היה מספיק מבוגר בשביל לזכור את מועדון ההופעות שהיה בנחלת בנימין. בקיצור, אמרתי להוא מהעתיד שאני נשואה פלוס אחת, אך זה לא היה מספיק בשביל למנוע ממנו לנסות עוד ועוד עוד ועוד עד שיעלה סופסוף יצאה מהשירותים והלכנו לאכול פרוזן יוגורט. מצד אחד שמחתי שעוד מתחילים איתי, מצד שני הוא אמר לי שהוא מת ל נשים גבוהות וגותיות. גותיות? הרגשתי פאתטית פלוס פלוס כי אני בכל זאת בת שלושים ועיר ואם בישראל ולא איזו ליסבת  סלאנדר שיכולה לשחק אותה מיס גותיקה 2010.

בהופעה הצפופה ישב לפנינו זוג והבחור לא הפסיק לרגע לגעת בבחורה ולמשמש אותה ולנשק אותה וללטף לה את הגב או את הלחי או את השיער או את היד וזה היה פשוט מחריד, דמיינתי את עצמי מכה אותו נמרצות באמצעות תיק הערב האדום שלי ואת עמיר לב עוצר את ההופעה באמצע וכל מיני דברים כאלה. לא הבנתי איך היא לא היכתה אותו נמרצות באמצעות תיק הערב שלה ואז ראיתי שאין לה תיק ערב. זה עורר בי אי נוחות מזעזעת ואי הנוחות עצמה עוררה בי אי נוחות נוספת וכולי הייתי אי נוחות אחת גדולה. כנראה עצם זה שהיא ישבה מכונסת וידיה שלובות בעוד הוא ממשמש וממשמש גרמה לי כזו אי נוחות ומצד שני מאחור היא לא נראתה סובלת אז אולי היה אוהבת את זה. בכל מקרה כשחזרתי הביתה אליענה ישנה ואנחנו שכבנו והיה נחמד למרות שאני הייתי למעלה ואני לא ממש אוהבת להיות למעלה אבל רונן כן אוהב ובכל זאת מגיע לו.