אליענה שופטת עכשיו באיזו תחרות אז הלכנו לצפות בהצגה. נסענו ליפו והלכנו בסמטאות, זה תמיד מבלבל אותי, הכל נראה אותו דבר ומלא גלריות וכוכים והמרצפות מחליקות במיוחד בלילה רטוב והמדרגות גבוהות גבוהות. שתיתי קצת קרלסברג ואליענה שתתה יין אדום וההצגה התחילה והיה מלא ומחניק וחשוך כמו קרון אמיתי. היה מטורף ואמיתי וטרגי כמו אהבות בחיים. בדרך הביתה דיברנו על העבודה ומתי אחזור למשרד ואמרתי לה שאני מקוה לזכות בלוטו ולא לחזור אף פעם. והיא שאלה מה עוד ארצה אם אזכה, עניתי שאני רוצה לפ-טופ ורוד ובית קפה קטן. היא אמרה שלא צריך לזכות בשביל לפתוח בית קפה, אבל אמרתי לה שזה לא רווחי ושצריך לעבוד יומם וליל וסופי שבוע, ואילו אני רוצה מקום כמו באבט. אליענה אמרה "בירושלים" ואמרתי לה שפה בתל אביב, לא רחוק מהדירה שלה. ונסענו לבאבט והיתה לה חזרה לילדות. נילי זכרה אותה מאוד והראתה לי קאנלה בספר פטיסרי מיוחד שהיא הביאה מהקומה למעלה והיתה חמודה מאוד והכינה לנו וופל עם קרם קפה וקרם וניל וזה היה מעולה וטעים ומשמין ובדיוק עכשיו אליענה ירדה שני קילו כי היא מאוהבת וכל מה שמתחשק לי זה שעוד שנה או שנה וחצי, במסיבת הרווקות שלה, אני אגיד לה "זוכרת את הערב ההוא שנסענו ליפו וכל הנסיעה סיפרת לי עליו?" בדיוק כמו שאגיד לאחותי ביום שישי, במסיבת הרווקות שלה, זוכרת שאז ביום הולדת של דנה, הכרת לי את גבי ואמרתי לך שאני אזכור את זה טוב, ועוד שנה או שנה וחצי אני אזכיר לך איך ומתי היתה הפעם הראשונה שפגשתי את בעלך.
אני צריכה לשאוב.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
