היפה והאמיצה

הלילה חודר אל היום או אולי זה הבוקר שגובר על הלילה, זו שעה כזו של אפלה בהירה ודוממת. אפילו מן הרחוב הסואן לא נשמעות מכוניות. בחדר השינה נשימות נשימות ואני שואבת חלב ואופה קאנלה ומדיחה את הכלים ותוהה תהיות ונושמת שקט. תינוקת זה הדבר הכי כיף בעולם. בבוקר כשהיא מתעוררת, גם אם היא רעבה או קצת מבולבלת משינה, היא פוקחת עיניים תכולות תכולות ומביטה בי ומחייכת מחייכת מחייכת והלב מתרחב ומתפקע והכל הכל יפה וטוב. אני מתכננת תוכניות כמו לאפות עוגת גבינה וחלת לחמניות, אבל אני לא רוצה להפר את השקט הזה ואת השינה ברעשי המנועים של מעבד המזון והמיקסר וקרקושי הקערות ובכלל. אני רוצה מאוד שניסע לגן הבנים או לפארק מנחם בגין. אולי בדרך נעבור בבראסרי ונקנה קרואסון שקדים וקפה ונפרוס שמיכת פיקניק ונשב שם בפארק ונדבר ואולי נקרא בעיתון ונצחק ונצלם את גברת בוטן ואז ניסע לאמא שלי כשהנפש שבעה ושמחה. היום התחיל. מכונית עוברת ברחוב, האור הגיע ורעשי העיר עולים אל חלוני. הקאנלה כמעט מוכן ואני רואה פסים ורודים של שמש בשמיים.