היפה והאמיצה

היום חזרנו לכור מחצבתנו. בצהריים שמנו פעמינו לגן הדסה, הלא היא גינת הכלבים שמאחורי גן העיר. כשרונן ואני גרנו ליד כיכר רבין היינו שם כל יום. אבל בימינו אנו לא כל יום פורים ובשושן הזה גן החיות הישן של תל אביב קם לתחיה. רונן אמר שהחיות הן בעיקר בשביל האבות כי רובן היו נשים יפות בעלות גוף משגע, לבושות בחזיה ומכנסונים ומאופרות איפור גוף נמרי או זברתי, זה היה מרשים ונהדר ומאוד רציתי להצטלם עם החיות אבל היו כל כך הרבה ילדים והרגשתי פתאום קצת מטופשת להידחק איתם, אפילו בשביל תמונה עם הצפרדע. כך טיילנו בין החיות היפות, הקופים והג'ירפות והפילים, אליענה מחופשת לפרה קטנה נחה בטיולון והביטה בעיניים סקרניות בכל ההמולה הזו. ביציאה עמדו טווסים יפיפיים ועצומים ובתחילת השדרה היתה במה גדולה והופעות נהדרות של אמנים. טיילנו בשדרה ואכלנו בקפסיטו הישן והטוב. כבר כמעט שכחנו את ארוחות הערב הנעימות שלנו פה. רונן כרגיל אכל כריך רוסטביף ואני עזים והקפה הטוב בעיר נשאר כזה. שבעים וטובי לבב עברנו בין הדוכנים היפים והכל היה מקסים ושובה לב ובעיקר מאושר ומשפחתי ועולץ ונעים.

החג הזה היה רגוע ומנוקד במשלוחי מנות ותחפושות יפות. הרגשתי אמהית מאוד כשהכנתי לאליענה את תחפושתה והומקרית מדוגמת כשבאו חברות בדיוק כשהלחמניות יצאו מהתנור והן הביטו בפליאה בצנצנות גדושות העוגיות. אני חושבת על שלושת השבועות שנותרו לי בחברתה של אהובתי היחידה, משוש לבי, בבת עיני, מקור אושרי, אהבת חיי וכל דקה יקרה מפז. אני אומרת לה "אמא" ומצביעה עלי. ואז אומרת "תינוקת" ומצביעה עליה. והיא צוחקת מאוד מאוד ושמחה ומחייכת. נעים להיות התינוקת. ועדיין אם אני שומעת במקרה מישהו אומר "הבת של גילי" זה נשמע מאוד לא הגיוני לי, על איזו בת ובאיזו אמא מדובר.

ביום שישי אחר הצהריים, בערך בארבע, רונן אמר שהוא הולך לנמנם עם התינוקת. הוא לא עשה זאת אף פעם וכל כך נהדר לישון עם התינוקת במיטה הגדולה. היא ישנה נהדר כך, כל יום משתיים עד ארבע. אבל ביום שישי היא ישנה עד שבע וחצי ואז התעוררה וזה בילגן לה את כל השינות. עד עכשיו היא ישנה בערך שתים-עשרה שעות בלילה והנה מאז אותו לילה היא מתעוררת כל ארבע-חמש שעות וזו בעצם הסיבה שבשתים ועשרים בלילה אני פה מול המחשב. אני מאוד אוהבת לפגוש אותה בלילה ומודה שבחודשים האחרונים האלה עם השינות הליליות הארוכות התגעגעתי אליה מאוד ובכל זאת, עצוב לי שזה התקלקל כי זה היה כמו קסם כזה, שינה רצופה ושדיים גדושי חלב ובוקר עטוי קורי שינה מחוייכים. אני צריכה שאמי הלוחשת לתינוקות תגיע כי כשהיא לוחשת לה היא יכולה לישון גם ארבע עשרה שעות ברציפות. אולי היא תבוא מחר.