בלילה קמתי לתת לה מוצץ ומיד אחר כך נרדמתי מאוד וחלמתי חלומות על חברות ילדותי האובדות. זה היה כל כך מוחשי, אפילו בחלום אמרתי להן שחלמתי עליהן ועכשיו זה באמת ושלא ישכחו. היום יש פייסבוק, אי אפשר באמת לאבד אף אחד, אבל זה אף פעם לא, אף פעם לא יחזור להיות מה שהיה. זה תמיד יוותר איזה חלקיק של שמץ של קמצוץ של פיסת הדבר האמיתי שהיה לנו פעם. היינו חבורה של ארבע. אחת ג'ינג'ית שמנמנה שעשתה דיאטה ונהייתה חתיכה והתחתנה עם שוטר בגיל עשרים ואחת ועשתה ילדה וילד. אחת מתולתלת, חולמנית, שחומה ושמנמנה שלמדה רפואה אלטרנטיבית. אחת יפיפיה, גבוהה, מתולתלת, אינטליגנטית ושובת לב, שטיילה בעולם וחזרה לתל אביב. אני חולמת עליהן חלומות משונים.
מה שאני רוצה עכשיו זה לשכב עם רונן ואחר כך לאכול את המנה האפגנית של ג'ירף, אבל רונן בעבודה ואני אאלץ להסתפק באסמסים ומקושקשת ופרוסה עם גבינה ועגבניה. אני עייפה וצריך לסדר קצת ולנקות, אולי אפשר את זה לדחות. אולי אפשר לשקוע בספה ולא לחשוב על כלום חוץ מעל אימס וגורן ועל התחפושת היפה של אליענה היפה ועל מחר, כי בעצם מחר הכל אפשרי. מחר אני אקום מוקדם ואשאב ואתקלח ואתאפר ואסתדר ואליענה ואני נצא לטיול ונקנה צבעונים ונמלא את הטופס הזוכה בלוטו ונחזור הביתה ונאכל אבוקדו ואז רונן יקום ונלך לשבת בנלסון ונחזור ונשכב ונישן צהריים ונקום ונטייל עם הכלבים ונקלח את אליענה ובערב נאכל תותים בקצפת וגלילית שמנה ממולאת מוס שוקולד לבן ואחר כך אליענה תלך לישון ואנחנו נישאר ככה ביחד על הספה ונצפה באיזו סדרה מצחיקה ונחזיק ידיים ורונן ילך לעבודה ואני אשאר ערה לצפות באח הגדול ואריץ את הפרסומות ובדיוק לפני שיגלו מי הזוכה זה יגיע לשידור חי והלב שלי יהלום בחוזקה ויודיעו שאלין היא הזוכה הגדולה וכמו תמיד היא תהיה כולה חמידות יתר בלונדינית וורודה וכנה וישרה ואלירז יתרגש וקצת יצטער אבל ישמח בשבילה.
לפני חמישה חודשים החזקתי בידיים משהו שעד אז חי רק בבטן שלי ובדמיוני. לא שיערתי לעצמי.