היפה והאמיצה

אמש השלמתי עם אמי זהו יצא ועבר. כמובן שבסתר אני עדיין זוממת לא להגיע יותר לאף ארוחה אבל אני כבר לא חושבת על זה והיום קוקס אפילו היתה צריכה להזכיר לי את זה מרוב ששכחתי. אולי כי הקיץ בפתח והתינוקת כל כך מקסימה והיום רכשנו לה מגוון פריטים יפיפיים במעט מעות מה שרק מגביר את ההנאה העתידית מהפריטים.

היום הכלבים הוציאו אותי מדעתי. ירדתי איתם ועם התינוקת כמובן למכולת. הכלבה לא יצאה יחד איתנו מהלובי של הבניין ונתקעה בתוכו, כי הרצועה שלה היתה בידי והדלת כבר נטרקה ונתקעה בגלל הרצועה ולא הצלחתי לפתוח אותה עם המפתח. הייתי צריכה לפתוח את הדלת מבפנים, אך כדי להגיע לקידמת הבניין שלא דרכו, יש ללכת רחוב שלם סביב סביב עם העגלה ועם הכלב בחום לא מאוד נעים. בחנתי את האפשרויות השונות והחלטתי אופרטיבית ללכת למכולת עם התינוקת ועם הכלב והכלבה גם ככה תקועה בבניין, קשורה אל הדלת ולא יכולה לעשות שום נזק לאף דייר אחר, למעט העובדה שהיא חוסמת את הדרך. אך דייר בגפו, ללא עגלה ותינוקת וכלב נוסף, יכול בקלות לדלג מעל הגדר הנמוכה ולהיכנס מלפנים.

הלכתי כה וכה וקשרתי את הכלב מחוץ למכולת, כמו תמיד. אפילו היתה קשורה שם ללה המקסימה והם שיחקו יחד. כל זאת עד שבמהלך הקניות לפתע התייצב לידי הכלב כשרצועתו מכורסמת והוא כולו שמחה ואקסטזה. המוכרנית אמרה "איזה חמוד" ואני ידעתי שתיכף מסלקים אותי ואת התינוקת מפה יחד עד הכלב. מהר מהר קשרתיו בחוץ בקשר שייטים מסובך והמשכתי את הקניות. כמובן שאיכשהו הכלב השתחרר שוב מהבסיס אליו נקשר ואמא של ללה תפסה אותו כי אחת הילדות שהיתה עם אמה במכולת התחילה לצרוח צווחות איומות ובכתה מאוד עם דמעות והכל. אני חושבת שהילדה מפחדת מכלבים.

ביקשתי מהילדה בקול רגוע ושמח לשמור על התינוקת ואני אלך לקשור את הכלב. היא די נרגעה והחזיקה בעגלה בעוד אמה מביטה בי בהקלה. קשרתי את הכלב חזק חזק וגם ציויתי עליו להישאר. שילמתי מהר על הכל ואז רונן התקשר ואמר שהשכנה מצאה את הכלבה למטה ומה לעשות איתה. כמובן בקושי יכולתי לדבר בעודי אורזת הכל ומתייחסת לתינוקת ולכלב שבחוץ. הלכתי מהר הביתה העגלה שקלה כמאה קילוגרמים כי קניתי גם מים. כשהגעתי לבניין קיבלו את פניי השכנה ומשפחתה המורחבת הכוללת גם ילדים ונכדים בכל הגילאים. חלקם אוהבים כלבים חלקם לא. בסוף הגעתי הביתה והרגשתי כאילו חציתי את תעלת סואץ וכבשתי את ביירות עם שני כלבים על הגב.

רונן עובד שתי משמרות רצוף אבל בגלל חול המועד הוא יחזור בשתיים וחצי במקום בשש וחצי, הידד ליהודים! ומחר הכלבים מסתפרים! ואולי יקנו לי אופניים! ואולי נלך גם לשוק האיכרים! בקיצור, אני אופטימית.