היום הלכתי ברגל לעבודה והרגשתי כמו סופרוומן, אבל זה לא החזיק מעמד הרבה זמן כי בדרך נכנסתי לקייק ארט וקניתי הפוך וכריך ושני מאפונים עם שוקולד ווניל. זו הליכה של עשרים וקצת דקות, משהו קליל לבוקר, זה דווקא נחמד. אולי זה יעזור לי להפסיק את העליה הלא ברורה במשקל (אין לזה קשר לקאנלה). ממש בפינת הנרייטה סולד ראיתי את טליה, לא טליה שלי (במלרע) אלא טליה (במלעיל, כמו בשיר של ש. שבן), שלמדה איתי באוניברסיטה. היא לא השתנתה בכלל בשש השנים האלה, היא רק הסתכלה לי בעיניים ושאלה אם הכל טוב ואמרתי לה שכן. רציתי לספר לה שהתגרשתי והתחתנתי והולדתי וכל זה אבל היא אמרה שהיא ממש ממהרת להסעה והלכה. לפעמים אני רוצה לחדש קשרים מפעם אבל זה לא הדדי. כזכור חברתי הטובה ביותר וביותר, ענת, ואני, לא מדברות כבר למעלה מחודש. מאז פורים. אין ממש סיבה. קבענו להיפגש ביום ראשון בחג פורים אבל היה מאוד סוער. אני לא התקשרתי אליה והיא לא התקשרה אלי וככה זה נגמר. אף אחת לא התקשרה לאף אחת מאז. אני כתבתי לה מייל אבל היא לא ענתה. לא שלחתי לה אסמס וגם לא התקשרתי כי לא רציתי להיות מעיקה ואם היא לא רוצה אולי זה בסדר, צריך לתת אויר. זה מוזר, כי היינו קרובות מאוד ותמיד עמדנו זו לצד זו. דווקא עכשיו, כששתינו עם תינוקות בני כמעט אותו גיל ולכאורה במצב הכי מתאים להתקרבות, נתק.
היום רונן ואליענה פוקדים את טיפת חלב למדידות וחיסונים. אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מדי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
