היפה והאמיצה

גם ככה בהמולה של הבוקר, לפני שיוצאים מהבית, אפשר להיסחף לנשיקה עמוקה ולהצמיד את הגוף ולהתגפף קצת, ככה להרגיש עוד קצת חום ועוד קצת בית ואפילו תשוקה, לפני שנכנסים להמולה של היום ולניאונים המשרדיים ולמיילים ולדפים על השולחן ולהדפסות ולתמי בר עם המים הקצת מגעילים. רונן לקח את אליענה להוציא דרכון. זה מצחיק שיהיה לה דרכון ותמונת פספורט עם התלתל התימני. עדיין לא הבנו איך הם יודעים שהתינוקת הזו היא באמת הבת שלנו לא סתם תינוקת אחרת שהבאנו וצילמנו.

אני מאוד רוצה לקנות תיק אוברסייז, למרות שבגודל שלי מדובר על סייז בלבד. לאור מצב החסך החדש שמחתי מאוד לקבל אתמול שי לחג הפסח מההנהלה, תווים בשווי ארבע מאות ארבעים וחמישה שקלים. אולי אני אמצא באחת הרשתות. לפעמים אני מוצאת דברים נהדרים ואחר כך כששואלים אותי מאיפה זה אני אומרת שהעבודה קנתה לי את זה לחג. הנמל כבר קנה לי שמלה נאה לחג. אולי אני אקנה לאליענה משהו מהמם במיוחד בגולף. הכי אני שונאת להוציא את התווים בסופר, זו מתנה גרועה.

חברה רחוקה שלי קנתה דירה. וגם חברה פחות רחוקה. אחת בכפר סבא, השניה בנס ציונה. דירות חדשות מקבלנים. רונן ואני תמיד שואלים אחד את השניה, איפה האנשים האלה שיכולים לקנות את הדירות האלה שעולות מיליון שלוש מאות אלף או מיליון שבע מאות אלף שקל, מי הם, כי החברים שלנו לא ממש יכולים להרשות לעצמם, והנה חברים קונים. ואנחנו לא. כל הזמן בראש מתרוצצת מחשבה על הדירה ההיא שהיתה שלי ושל בעלי לשעבר ולמה מכרנו אז ואם הוא רימה אותי או לא והגניבה הגדולה, למרות שהדירה ההיא מעוררת בי רצון להקיא אפילו שהיא היתה דירת גג חמודה במיוחד, ארבעה חדרים ואפילו מרפסת, ג'קוזי בחדר האמבטיה למטה ונוף מהחדר למעלה והגג ומקלחת הורים והכל, חדשה מקבלן, עם חניה ומחסן, אני רק חושבת עליה ויש לי סחרחורת, למרות ריצוף השיש המבריק שתמיד נראה נקי, שנאתי אותה תמיד, מהרגע שנכנסנו אליה. הייתי שם לבדי.

חבק אותי חזק.