היפה והאמיצה

כמו אז גם היום הזמנו לנו שולחן במרפסת של הבראסרי. לשבת ולצפות בהופעה בנחת, עם בגט דגנים מרוח בחמאה, פילה מוסר בחמאת לימון או המבורגר שמנמן עם טוגנים, בירה צוננת ביד, תינוקת בעגלה או על הברכיים, חברה טובה ובעל, אין הרבה דברים שמשתווים לזה. אם כי מסתבר שעדיין, אחרי כל השנים של ההופעות וההדחקויות והאנרגיה המרוכזת, מדהים ונעים ומרגש יותר לצפות בפורטיס מהשורה השניה, קרוב כל כך שאפשר לשאוף את האויר שהוא נושף ולקבל משהו שאי אפשר לקנות בשום מקום אחר. אז רונן נסע עם אליענה הביתה, ואני נשארתי לצפות בהופעה עם יעלה. שרנו ורקדנו, כל כך שונה מההופעה בזאפה שנכחנו בה לפני חודש, זה לא טוב יותר או פחות, זה פשוט שונה. וזה היה כרגיל, כור אטומי של שמחת חיים או טעינה מרובה של כל המצברים, הופעה כזו שאפילו מורידים את נעלי העקב בנעליים וצועקים פורטיס משוגע ומוחאים כף לש. שבן ובאופן כללי שמחים מאוד מאוד על האדם והכדור והחיים. וכשהוא שר "כשאת איתי הכל משתנה לפתע, כמו להיות על סם או כל כך רחוק", זה פתאום מאוד קרוב אלי ומקבל משמעות שונה ומיוחדת וחדשה, כי זה נכון ואמיתי ובעיקר משמח.