היפה והאמיצה

כשפותחים את היום על אופניים ורודים הכל כה טוב. אנשים מחייכים אלי ברחוב, אומרים לי דברים מקסימים, בכל רכיבה עוצרים אותי לפחות שני אנשים. אני אוהבת לתקשר עם זרים, לומדים דברים חדשים על העיר ועל אנושיות. הבוקר למשל, גיליתי שביום שישי בתשע בבוקר יצא מכיכר רבין מסע אופניים עירוני. זה מקסים שגם בעודי מדוושת בעדינות איטית קיבלתי הזמנה לאירוע כזה או לסיור שיצא באותו יום ברבע לשתים-עשרה. הלואי שננה תהיה מספיק גדולה ונרכיב אותה וניסע איתה בעיר, זה יהיה כיף (לפעמים מתחשק לי להכניס אותה לסלסלה, כמו שראיתי אמא אחת עושה, אבל גם לי יש קוים אדומים). לפעמים אנשים מתעניינים באופניים ולפעמים בי, קשה לי לא לחייך כשאני רוכבת.

אתמול כשחזרתי הערתי את רונן בנשיקות רבות ואז ננה התעוררה גם. היינו ביחד על מזרן הפעילות והיא התגלגלה מאוד וגם רצתה לזחול ולגעת בכלבים. ובכלל עכשיו היא הכי צוחקת ממאיר, צחוק כזה מתגלגל ומופלא שמדביק את כל הסובבים. כל יום היא אוכלת שתי ארוחות מלאות ועוד שלוש ארוחות חלב אם. אני מאוד גאה בשתינו, כי היא בת שבעה חודשים ועדיין לא בא תמ"ל לפיה. כל יום בבוקר אני קמה מוקדם ושואבת, אח"כ מכינה לה פירות, בצהריים רונן או קוקס מחממים לה ירקות ועוף ואילו אני נועלת את דלת המשרד ושואבת לה פה. כשאני חוזרת הביתה אנחנו מתפנקות ביחד ובערב אני מכינה לה דייסת דגנים על בסיס חלב אם. אולי היום אכין לה דייסת סולת. נתתי לה עגבניה והיא עשתה קולות הקאה. הכנתי לה פירה מדהים של תפוחי אדמה, כרובית וכרישה והיא עשתה פרצוף מסכן והעדיפה עוף עם קישוא וגזר. זה מדהים לראות איך זה לטעום משהו בפעם הראשונה, הכל הכל הכל חדש.

בראש שלי כל הזמן מתנגנים החיוכים.

"אדם הולך בעיר, והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק

ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לצחוק ולחייך נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב"