היפה והאמיצה

בשבע ננה כבר עייפה מאוד, היא משפשפת את עיניה בידיה הקטנטנות, היא נשכבת במיטה ומתכרבלת בשמיכה, מתהפכת על צידה וישננה. אני חד-הורית לימים אחדים, רונן יצא לגיבושון מהעבודה ואני קצת נזכרת בחופשת הלידה המענגת. להתעורר ולראות חיוך ורוד מאוד וגוף קטן וחמים ועיניים כחולות עם ריסים כבדים, כל היופי הזה ממלא וממריץ וגורם כל כך הרבה אושר. אני עדיין שואבת לה חלב, היא עדיין לא טעמה תמ"ל. בעצם פעם אחת, כשהכנתי לה דייסת סולת ותמרים וקינמון על בסיס תמ"ל. זה היה טעים מאוד. אני טועמת כל מה שאני מכינה לה. הכי אקזוטי אבוקדו ובננה. הכי מתמיה שהיא לא אוהבת עוף וירקות. הכי גריאטרי רסק תפוחים. הכי כתום כתומים. אני אוהבת כל כך להיות אמא, זה הדבר הכי מהנה שעשיתי אי פעם.

ערכתי תוכנית התייעלות מדהימה בחיים. כידוע רונן היה דואג לנקיון הבית על בסיס קבוע ואני הייתי תורמת לפי הצורך והיכולת. מאחר והוא המטפל של ננה ביום ועובד מסור בערב, לא היה סיפק בידו לנקות. אז הכנתי לי תוכנית ששומרת את הבית במצב נהדר. כל יום אחרי שננה הולכת לישון יש לי משימת בית. אחרי שאני מבצעת אותה אני מתקלחת ואז יכולה ליהנות מהדקות שנותרו עד השינה. יום חמישי הוא יום הספונג'ה ועדיין רונן נכנס מופתע, מתפעל ומתלהב לבית הנקי מדי יום חמישי. חוצמזה בעבודה נהדר ואפילו המזכירה מהגיהנום, זו שכולם חוץ ממני שנאו כי היא היתה שטנית ומרשעת וחסרת מיומנויות בסיסיות של יחסי אנוש, התפטרה. זה נהדר כי הסמנכ"ל לא היה מפטר אותה אף פעם כי הוא הביא אותה ממשרתו הקודמת כמנכ"ל חברה קטנה. מאז שהיא עזבה יש לי כמובן עוד יותר עבודה ממקודם כי בינתיים אני מכבה שריפות, אבל אני מאוד שמחה ומרוצה כי כיף לי לבוא לעבודה. מה גם שמסתמן שנמצאה לנו מזכירה חדשה.

אני מאוד רוצה להפתיע את רונן ולסדר את חדר העבודה. היום זה יום בישול (כי בדרך כלל מה שאני מכינה בסוף השבוע נגמר היום ואז בערב אני מכינה למחר). אני אכין תפוחי גרני-סמית ודלעת אפויים ואחר כך ארסק את הכל. לנו אני אכין ספגטי בולונז או רביולי חצילים ברוטב טחינה. אולי מחר במהלך היום אני אסדר פה קצת. מעניין מתי הוא חוזר. אני צריכה להאכיל את הכלבים ואז לתת זריקה ולסדר את הכלים במדיח ואז להכין את האוכל ולהתקלח ולשאוב ולראות פרק באיזו סדרה ואולי לשתות איזו בירה עם קריספס כמו אז בפאב ההוא בברצלונה. אני זוכרת.