היפה והאמיצה

אני עושה לעצמי בראש רשימות של דברים שצריך לעשות. אפילו כתבתי אחת על פתק, את הדברים הממש חשובים שאי אפשר לדלג עליהם אף פעם. אני צריכה לצאת לאסוף את ננה למרות שגם לקחתי אותה לגן וככה זה יהיה חודש. אני צריכה להכניס את הכלים המלוכלכים למדיח, למרות שגם אני זו שהוצאתי וסידרתי את הכלים הנקיים. אני צריכה להיות עם ננה כל יום אחר הצהריים בשבוע הבא, למרות שאני איתה גם אחר הצהריים השבוע, ובשבוע שאחרי ובשבוע אחרי. אני צריכה להוריד את מאיר בבוקר וגם בערב, לתת לו לאכול ולשתות וגם יחס. ולקלח את ננה כל ערב ולהלביש לה פיג'מה ולשים לה פלסטר על האצבע סתם כי היא אוהבת ובקבוק חלב. אני צריכה להעיר אותה בבוקר, או לתת לה לישון, להלביש אותה, לצחצח לה שיניים, לשטוף פנים, להחליף חיתול, ארוחת בוקר, עוגיה ולקחת אותה לגן. עם מטריה. אני צריכה לסדר את הבית ולנקות אותו, אבק וגם שירותים ומקלחת. וכביסות. ולהחליף מצעים. וזה לא ישנה אם יש לי מיגרנה או שיעול או חום. אם אין לי כוח או שמחכה לי הרבה עבודה. ככה זה כשאני המבוגר האחראי. רונן בעזה.