היפה והאמיצה

ברבע לשלוש בבוקר נשמעה בבית קריאה דקיקה. "אמא". ואחריה קריאה נוספת. כשלתי בחושך לעבר חדרה של ננה ומצאתיה עומדת על המיטה ומחווה אל הרצפה. "אמא, צצי נPל לך" (לננה אין הברות רפות). הרמתי את צצי מהרצפה וננה שכבה במיטתה, דובי הכחול משמש לה ככר. כשאני הייתי קטנה היתה לי בובה שקראו לה בובה ורודה (שתי המילים במלעיל) ולחתול הראשון שלי קראו חתוליו. ולחתולים האחרונים מר וגברת חתל. היו להם גם שמות פרטיים אני פשוט לא זוכרת אותם כי פנינו אליהם כמר חתל וגברת חתל. אין תמה, אם כך, שכאשר אני שואלת את ננה איך היא רוצה לקרוא לדב פנדה שהבאנו לה מסין היא אומרת: דב פנדה. מזל שלכל הבובות שהיא ירשה ממני כבר יש שמות כמו עליזה, קנסינגטון וברונו.

מסיבת פורים בגן תתקיים ביום שני וגם צריך להביא צ'ק הרשמה לשנה הבאה. בבוקר ניסיתי להיכנס לעבודה עם כרטיס העובד ולא הבנתי למה הדלת לא נפתחת. השעון של הקאלנדר באייפון כל הזמן משתבש מאז שהעברתי הכל לשעון בייג'ינג ובחזרה. צריך להכין משלוח מנות לגן ונכנסתי לכל נושא החרם על עלית ושטראוס עד ראש השנה, מה שאומר שהמאפייה הקטנה שלי תעבוד שעות נוספות וננה תצבור שעות נוספות על השיש. אני צריכה עכשיו לעבור על דוח משימות שאת כולן מילאתי לפני חודשיים ויותר, כי מנהלת הלשכה החדשה של הסמנכ"ל לא עדכנה את האקשן בייס כששלחתי לה את כל התוצרים של המשימות האלה. ז. כמו-כן, שמנה. היה לנו אתמול מפגש של השמנים ועליתי חצי קילו. בינתיים כוכב הקבוצה שלנו ירד שבעה וחצי. WTF.

כתוצאה ממזימת צצי נPל לך אני ערה כבר יותר משמונה שעות, ממש משימת החצי של האח הגדול. מה שמזכיר לי שהממתק הדו שבועי שלי ממתין במאקו, הידד!