היפה והאמיצה

בקורס שלי באוניברסיטה אחד המאמרים שהיה עלינו לקרוא הוא: Lefargen: A Study in Israeli Semantics of Social Relations, מאת תמר כתריאל. אנחנו קוראים המון חומרים באנגלית שנכתבו ע"י מרצים ישראלים, כי רק על מאמרים באנגלית מקבלים קרדיט או משהו כזה. בכל אופן, זה משעשע ומעצבן כאחד לקרוא מאמרים כאלה, אבל הנושא מעניין. אישית אני תופשת את עצמי כאדם מאד מפרגן כי ככה גידלו אותי. אמא שלי תמיד אמרה: "אם אין משהו טוב לומר, עדיף לא להגיד כלום" ולי היא אמרה רק דברים טובים. אני שכללתי את זה ל"מציאת משהו טוב לומר". ותמיד אפשר למצוא. הרבה אנשים חושבים בלב דברים טובים, אבל קשה להם או לא נעים להם לומר. זה קורה לפעמים עם אנשים מפורסמים כמו זמרים או שחקנים. הכרתי כמה אנשים מפורסמים וגיליתי שאין דבר שהם אוהבים יותר מאשר לשמוע על עצמם דברים טובים, למשל, שהם שחקנים נהדרים או פשוט שהם אהובים. בכלל, כולם אוהבים לשמוע דברים טובים על עצמם, כולם אוהבים לגלות שמישהו אוהב אותם, או מעריך משהו שהם עשו. 

הבוקר כתבתי לבלוגרית מאוד פעילה ומוערכת כמה אני אוהבת לקרוא אותה, הסתבר שהיא עובדת איתי אז כתבתי לה את זה במערכת הדואר הפנימית שלנו והיא ממש שמחה וכתבה לי תגובה חמה. היום אפשר לכתוב לסופרים אהובים או לעיתונאים מסר בפייסבוק או סתם מייל, תמיד אפשר למצוא כתובת מייל, הכל נגיש יותר היום. ובכל פעם שכתבתי ליוצר על חיבתי ליצירה שלו קיבלתי תגובות כאלה. לשמחתי הרבה גם אני זוכה לפרגון מצד הסובבים וזה נעים וטוב וחמים, זה משמח, זה כיף! הפייסבוק הוא הזירה הכי פורייה לפרגון, אבל גם פה בעבודה, הכנתי עוגה לחגיגה של מישהי והמון אנשים הגיעו אלי למשרד להביע התפעלות כנה וזה היה ממש מענג. אתמול הבוסית שלי התקשרה ואמרה שהיא פרגנה לי אצל הסמנכ"ל. זה מקסים - גם שהיא פרגנה וגם שהיא אמרה לי את זה. בסופו של דבר השארתי בחיים שלי רק אנשים מפרגנים, או לפחות כאלה שאפשר לספר להם על דברים טובים שקורים ולדעת שהם ישמחו בשמחתי.

יש שרשור קבוע באחד הפורומים הפעילים בארץ, ושם אנשים כותבים על דברים שהם פרגנו לעצמם. זה חשוב לפרגן לעצמך. הרבה פעמים זה מתבטא בלקנות לעצמך דברים, כי להתגאות בעצמך זה לא פוליטקלי קורקט, אבל זה חשוב, זה הכי חשוב, זה יותר חשוב מלפרגן לאחרים או שאחרים יפרגנו לך. זה להכיר בערך של עצמך, להיות מרוצה מעצמך, לאהוב את עצמך על מי שאתה. הקניה עבור עצמך היא ביטוי חיצוני של כל אלה. למשל, אם מישהי ירדה במשקל, היא מפרגנת לעצמה שמלה. הקנייה היא הענקת פרס לעצמה על ההישגים שלה. כל ההתעסקות הזו נובעת מזה שאני רוצה ללכת ביום שישי ליריד בבנימינה, אבל אני בדיאטה פיננסית. הרצון שלי ללכת כל כך עז, לכן אני מתרצת לעצמי למה אני כן יכולה וצריכה ללכת. כי אני עובדת במשרה מלאה פלאס עובדת בסופ"ש ואחה"צ באפיית עוגות מעוצבות ומיני מאפים, אני מסיימת ללמוד בשבוע הבא במזל טוב ברוך השם חמסה חמסה, היה לי חצי יום הולדת, החלמתי ממחלת הנשיקה ובחודש יולי מקבלים דמי הבראה אז יש לזה מימון. אבל מצד שני החודשים האחרונים היו מאד יקרים - החלפנו מזרון, קנינו לננה מיטה, היינו בחופשות בסין ובאילת, המיקסר התקלקל בפעם השניה ואני קונה מיקסר מקצועי (שעולה כמעט ארבעת אלפים ש"ח, אבל אמי ובעלה מממנים חצי כי הם מקסימים) ואנחנו נוסעים שוב לאילת בסוף החודש לכבוד יום הנישואים שלנו. 

הפרגון היומי שלי לעצמי - את מוכשרת ואת תגיעי לאן שתרצי! (לא לבנימינה).