קפה בכוס גדולה ויפיפיה, עליה מצויר דב רוכב על אופניים זעירים, כמו בקרקסים של פעם, שאהבתי כשהייתי קטנה. זה היה לפני שידעתי שחיות צריך לאלף כדי שיעשו מה שנראה לי עד אז כמו קסם, או אולי מאהבה. קשה לי לנשום, בגלל זה אני ערה כבר שעה. אני נאבקת על כל פיסת חמצן שמצליחה להגיע אל הריאות. אחרי הביקור אצל הרופאה היה שבוע סביר, אבל אחת התרופות נגמרה והאנטיביוטיקה העצומה לא עוזרת. אולי אני צריכה לעבור לרפואה אלטרנטיבית. כזו שחוקרת את אורח החיים, שמוודאת שאני אוכלת נכון, ישנה מספיק, לא נמצאת בסטרס ומטפלת בגורמים למחלה ולא בסימפטום.
ננה קמה ומצאתי בארון החורף שלה חולצה לבנה חגיגית. אתמול לילי הולבשה חולצה לבנה ומכנסיים כחולים. קוראים לזה חגיגות יום העצמאות, אני לא מרגישה חגיגית עדיין, אני מרגישה מרוטה ומפוהקת וחסרתנשימה. עוד היינו בפריז לפני שבועיים, עלינו במעלית לפסגת המונמארטר, עשינו פיקניק קטן בגינה הקטנה של הסאקרה קר, היה יום נהדר במיוחד, כמו כל הטיול הזה בעצם. היומיום גהר מעלינו מאז שחזרנו, משמרת רודפת משמרת אצל רונן ואצלי הקמפיין שעלה אמש מסעיר את המערכות, ננה היתה חולה ולילי היתה, ובכן, לילי.
אני חולמת על מגורים בארץ אחרת, שנת שבתון של שפה ומזג אוויר, חנויות ונופים אחרים. חברתי כאחותי ילדה לפני שבועיים. היא בניו יורק ואנוכי בסוף מזרח. לפעמים עולה בי מחשבה לטוס לבקר אותה שם, כי בכל זאת
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
