היפה והאמיצה

הרבה זמן לא חשבתי על זה, אבל כשקראתי על זה, פתאום עלו הזכרונות. קצת כמו ב"ולס עם באשיר", כמו ארי שהתחיל להיזכר רק אחרי שחבר שלו חלק את הסיוט שלו עימו. כמו כל זכרון גם זה אפוף בערפל ורדרד. הכרנו עשרה חודשים קודם לכן ואהבנו מאוד. אהבה ראשונית ומתלהבת, כזו שסוחפת בתנועה צנטריפטלית, מאוד גופנית אבל גם כזו מלאת הערכה לדברים החדשים האלה, לקבלה המוחלטת. יש בזה משהו מאוד מנחם, למצוא אחד את השניה. היו לנו את החבר'ה ואת היציאות, את הבתים הגדולים של ההורים, את חום הבלתי נדלה, ניצוץ צעיר בעיניים, אנרגיות.

היה לי באותו יום מגן באזרחות. אחרי שסיימתי אותו החלטתי להגיע אליו. הוא היה בבית באיזו חופשה מהצבא. זו היתה הליכה ארוכה, הייתי צעירה, מה היה אז בכפר סבא, כבישים ורחובות. הליכה ארוכה. לא היה חם מדי, זה היה בתחילת אפריל. הגעתי אליו והלכנו להתקלח. היו להם מגבות עבות ונעימות והבית הגדול היה שלנו. אמרתי לו שזה הזמן והוא עשה את זה באהבה. זה היה רגע אחר, משהו שלא ידעתי קודם, פתח לעולם החדש. הייתי אחרונת הבתולות אצלנו בחבורה, בכל זאת כבר היינו בי"ב, אני הייתי בת שבע-עשרה וארבעה חודשים אבל שמרתי עליהם מכל משמר. רציתי שזה יהיה מאהבה, עם מישהו שאפשר לסמוך עליו, מישהו שיהיה שלי, שתהיה לזה משמעות שמעבר.

אחר כך הייתי חולה כמה ימים, חום לא גבוה והרבה אמבטיות, הוא היה איתי בבית. כשסיפרתי לאמא שלי שאלתי אותה אם היא רוצה לבוא איתי לרופא נשים, שירשום לי גלולות. היא היתה קצת נבוכה, אבל חמודה. היא לא רצתה לבוא, הלכנו שנינו. מאז אני לוקחת גלולות, אחת עשרה שנים. זה מצחיק להביט לאחור ולהבין כמה זמן עבר מאז, אני מביטה בי כמו בילדה, אז איך זה שאז הרגשתי כל כך בוגרת. היינו יחד שנתיים וחצי. הוא היה קנאי נוראי. היה לו זין ענק, עשרים סנטימטרים עבים. אני זוכרת שאחר כך חשבתי על החבר שהיה לי אחריו שיש לו ממש קטן. עכשיו אני לא יכולה לקבוע אם זה היה יחסי או אבסולוטי.

היינו מזדיינים המון, כל יום כמה פעמים, מתי שרק נפגשים. היינו יוצאים, ומדברים וצופים בטלויזיה ומזדיינים. בין הלימודים לגיוס היו לי עשרה חודשים והוא בדיוק השתחרר וחסך כסף לנסיעה מזרחה. היינו יחד כל הזמן, אני ניהלתי קיוסק והוא היה שומר בתע"ש. אני התגייסתי וחודש אחר כך, זה היה יום אחרי שדנה אינטרנשיונל זכתה באירוויזיון, הוא טס. כתבנו המון מכתבים אחד לשניה, מכתבים אמיתיים מנייר שעוד שמורים היכן שהוא, גם דיברנו המון בטלפון. אמא שלו היתה מתקשרת לעדכן אותי כל חודש כמה זה בדיוק עלה. הוא חזר ליום ההולדת שלי, למרות שכל החברים שלו נשארו שם. אני זוכרת שנסעתי לקחת אותו משדה התעופה, איך ראיתי אותו אבל בעצם מישהו אחר. את החיוך. כששכבנו זה היה כמו אז, בפעם הראשונה.

* יבי