היפה והאמיצה

"הַיּוֹם אֲנִי גִבְעָה,
מָחָר אֲנִי יָם.
כָּל יוֹם אֲנִי תּוֹעָה
כִּבְאֵר שֶׁל מִרְיָם,
כָּל יוֹם אֲנִי בּוּעָה
אוֹבֶדֶת בַּנְּקִיקִים.

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי
סוּסִים אֲדֻמִּים
סְגֻלִּים וְירֻקִּים,

לַבֹּקֶר הִקְשַׁבְתִּי
פִּכְפּוּךְ עַד אֵין קֵץ,
קִשְׁקוּשׁ שֶׁל תֻּכִּים,

הַיּוֹם אֲנִי שַׁבְּלוּל
מָחָר אֲנִי עֵץ
רָם כַּתָּמָר.

אֶתְמוֹל הָיִיתי כּוּךְ
הַיּוֹם אֲנִי צְדָפִית.
מָחָר אֲנִי מָחָר.

(כישופים, דליה רביקוביץ)

היא מכשפה טובה, אני יודעת את זה מאז שהייתי קטנה. היא מכוונת את האנרגיות שלה ודברים קורים. אני זוכרת שכשהיינו בתיכון, ביום שישי לפני יציאות היא היתה צריכה לתת את ברכתה כדי שיהיה מוצלח וכיף וכולנו נהנה, אחרת היה קורה משהו מבאס או נוראי במיוחד. כשמי מחברינו לפני מבחן או בדיקה חשובה, נסיעה או בעת המתנה לתשובה משמעותית לחיים, הוא מבקש שאגיד לה שתחשוב עליו. בינתיים זה עובד. היא משתמשת בכוחות שלה באופן חיובי בלבד, היא אף פעם לא תקווה שיקרה משהו רע. ולכן היום, כשהמתווך, הנואש בדרך כלל, אמר לרונן שזוג אחר במו"מ לרכישת הדירה, ורוב הסיכויים שהם יחתמו אז אין טעם להיפגש להראות את הדירה לאמא שלי, ככה קל יותר להתמודד, גם כשחלום בית על הים מתפוגג.

קשה הוא יומי היום, הייתי קמה וצועקת "אני מוקפת טיפשים" לולא אילת עשתה זאת כמה דקות לפני. כמה נעימים יכלו להיות החיים לו כולם היו מבינים למה אני מתכוונת בשניות או בדקות הראשונות שהסברתי את עצמי. כמה שלו הכל יכול היה להיות לו הייתי מרגישה שכל האנשים חותרים לאותה מטרה. העיקר שכשאצא מכאן, אעלה שלוש קומות ברגל, אפתח את הדלת וברגע הזה אראה את פניהם הקורנים של שרי ומאיר האהובים, אשב על הספה ואצפה בפליני הנבחר, אוכל עוגת גבינה ואשתה קפהחם. ובלילה בלילה רונן יחזור, יחבק אותי חזק ויהיה לנו טוב.

אחרי שקראתי על האורחים המקדימים של מילולי, הבנתי שעם כל החסכנות והרצון להצטמצם, גם אם מחר תפרוץ מלחמה, אני עדיין אוכל להכין עוגיות, לחמים, פסטות, חומוס ומאכלים בסיסיים אחרים לכל השכונה. קניית חמישה קילו קמח וסוכר, עשר חמאות, שמונה קופסאות שימורים וחבילות רבות של פסטה היא עניין שגרתי יחסית. אחרי ביקור בחצי חינם אני תמיד מרגישה מוכנה לכל מקרה. במקפיא יש שעועית ירוקה ואפונה, לחמניות ופוקצ'ה שאפיתי בשבת, המון אלכוהול, רק שלא יחסר. ואז פתאום נזכרתי, נגמר האורז. מיד התקשרתי לרונן ועוד שעה בערך ניסע לניצת הדובדבן. מעניין למה אני מוכרחה שתמיד תהיה בבית עוגה, או לפחות עוגיות. למה אי אפשר לרדת לקנות חומרי גלם אם רוצים להכין משהו. הרי גם ככה כשבאים אורחים אני קונה דברים ספציפיים למה שאני רוצה להכין. ואני תמיד מקוה שהם לא יקדימו, כי הכל מתוכנן עד הדקה האחרונה.

אתמול שמענו הרהורים על אושר ואתגר קרת הקריא סיפור, זה היה כל כך טוב.