הייתי אמורה להיוולד ביום הראשון של העשור החדש אבל הקדמתי ונולדתי ביום השישי של החודש התשיעי ועדיין קיימת סמיכות מסוימת בין העשורים הכלליים לעשורים שלי. בשנת אלפיים הייתי קצינת ת"ש סגולת שרוך, עברתי לעיר הגדולה, לשדרה היפה. בערבי סוף השבוע הייתי עובדת מארחת בסטולי בקינג ג'ורג', כמה דקות מהבית. אנשים היו מחכים שעות על המדרכה בשביל להכנס לשם. אחר כך השתחררתי מהצבא והכרתי את איל. עברנו לגור יחד כמעט מיד. אחי נפרד מחברה שלו ועבר לגור בדירה שלי ברוטשילד, זה הסתדר לא רע עבורנו, פחות עבור השותפה האנורקסית שלי, שבמקום שותפה מקסימה כמוני, מצאה את עצמה גרה עם בחור. אני לא חשבתי על זה אז, הייתי כולי בתוך הסיפור הזוגי החדש שלי, שהסתיים בטיסה, חתונה, קניית דירה, שיפוצים וגירושין, שאחריהם מכרנו את הדירה.
לפני שפגשתי את איל פגשתי הרבה אנשים בעיר. אני לא זוכרת כמעט אף אחד. אני זוכרת את אלון, הוא היה פרוד מאשתו והיה נוסע לצלם אותה ואת החבר החדש שלה ואחר כך מתקשר אלי בדמעות. פעם הבאתי אליו את שלומית והם שכבו, זה היה מין קשר מוזר כזה, ידידותי וחם. היינו רוכבים על האופניים לסינמטק ואחר כך לג'ירף, היינו אצלו בחיים ואלישע וגם נסענו לים וישבנו הרבה באספרסו בר הפינתי בקינג ג'ורג'-בן ציון. בימי שישי הייתי רוכבת בעיר וקונה עיתון וירקות. פגשתי גם את הבחור ההוא המובטל. וגם את החתיך ההוא במכונית עם הגג הנפתח, שהשיג איכשהו את הטלפון שלי והתקשר אלי מלמטה. כשהוא עלה למעלה אמרתי לו שאני לא יכולה ככה בלי אהבה והוא הביט בי קצת נדהם קצת מאוכזב והלך.
היה גם את תומר, שפתח את המעטפה של הפסיכומטרי וטיפל בי כשהייתי חולה ונתן לי שק גדול מלא גראס שהספיק לי לנצח נצחים כי לא עישנתי אף פעם בעצם. היה את אלון השני, הטייס, שהיה יושב אצלי במרפסת ואוכל פסטה מביג מאמא, או משהו שהכנתי. הוא היה מאוד יפה תואר. פגשתי אותו כשהייתי בהריון, מעניין אם הוא זיהה אותי בכלל. הוא הביט בי ועשה לי שלום עם היד, אבל אולי רק כי אני עשיתי לו קודם. עבדתי קצת אצל יודית שנפטרה בתחילת השנה והבן הרשע שלה חירב את כל העסק. שם פגשתי את ליאתי. זה היה שווה את זה. מחר יש לה מסיבת רווקות, דרך נהדרת להתחיל את העשור החדש הזה.
אחרי החתונה איל הביא לי חתול ואז גם חתולה. עברנו את השנים הראשונות בכיף ובאוניברסיטה ובאושר מאוד דרמטי ורומנטי. היינו רבים חזק ומתפייסים חזק, היינו רוקדים בכל פעם שמי מאיתנו היה חוזר הביתה. בקיץ של אלפיים ושלוש אבא שלי נפטר. זה היה יום עצוב ושבוע עצוב וחודש עצוב ובכלל עצוב מאוד מאז בלעדיו, אפילו כששמח. אחר כך קנינו את הדירה ושיפצנו אותה חודשים ושנאתי אותה ושנאתי אותו וחצי מהזמן רציתי לעזוב או לא להיות בכלל. ואז בשבועות של אלפיים ושש הוא החליט שנפרדים ואני שמחתי מאוד. ואחרי חודש התגרשנו ברבנות.
חודש אחרי הגירושין הכרתי את החש"ל הרשע. הוא היה רשע מאוד אבל אני הייתי מאוהבת ומסופקת ומסונוורת ומכורה. והוא גם אמר לי כל הזמן שהוא אוהב אותי. זה טוב שהיינו יחד, כי כשאיל ביקש שניפגש והסכמתי כמובן, כי בכל זאת היינו יחד המון שנים, והסתבר שזה מין דייט, עם סרט ומסעדה ובקשה שנחזור, יכולתי לסרב כי כבר הייתי מאוהבת במישהו אחר. וככה לא חזרנו ומכרנו את הדירה והכרתי את רונן.
ואחרי שהכרתי את רונן כבר התחלתי לכתוב פה, זה היה שישה ימים אחרי שנפגשנו בפעם הראשונה. אז היה עשור עמוס עמוס, עברתי המון דירות, הכרתי המון אנשים, החלפתי הרבה עבודות, למדתי הרבה קורסים, התאהבתי, התחתנתי, התגרשתי, התייתמתי, התאבלתי, אספתי חברות יקרות מפז, התאהבתי, התחתנתי, הפכתי לאם, כאילו לכל פעולה שלילית יש פעולה חיובית שמחפה עליה. זו מחשבה נחמדה מאוד. אפשר להתחיל את העשור הבא.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
