היפה והאמיצה

לא רק אבל גם. עוד כמה שעות אני אצא צפונה, אחנה ואכנס לגילמן כאילו הייתי צעירה בעשר שנים. רחל ויוכבד ידברו אלי מילים יפות, לעיתים כאובות תמיד נוגעות. אתמול אפיתי קאנלה, פודינגי ומנוקד בוניל אמיתי. הכנתי סלט ענקי ומקושקשת משש ביצים, כי שלושתנו אכלנו ממנה, היא יצאה תפוחה ואוורירית כמו באידלסון. פרסתי חלה שאפיתי בשישי, היום כבר אוכל להכין ממנה פרנץ' טוסט לננה. התנור המבריק התלכלך מעט מן הבישולים, אבל ככה זה, איך נדע שחיים. אמא שלי מדוכאת. כל כך הייתי רוצה שנגור סמוך מאוד זו לזו ולא בערים סמוכות כמו עכשיו, אלא ממש, בית אצל בית, אפילו דירה אצל דירה. מוכרים את הדירה הצמודה אלינו, אך הם דורשים בעבורה שני מיליון נקודה אחד, נו באמת, איזה מין דבר זה.

צמרות העצים נעות ברוח, אני כל כך אוהבת את חלוני.

ניקיתי את התנור הגדול ויצא ממש נקי ויפה, הייתי מאוד גאה בעצמי, המראה כל כך מענג, שבכל פעם שמשהו מעצבן אותי היום אני נזכרת במראהו הנוצץ והחדש ואני מתרצה. אבא של רונן קנה לנו המון ירקות. זה אומר שאני צריכה לחשוב על הכנת המון פשטידות, סלטים ותבשילים. אלה מחשבות מאוד משונות, מה עושים עם ארבעה קילו גזר? באחת הקבוצות שלי אנחנו מחליפות משלוחי מנות. אני כבר מתכננת מה להכין ואיך לשלוח. בשנה שעברה אפיתי לבדי את כל הכבודה, וקיבלתי משלוח מנות יפיפה עם הרבה ממתקים ומתנות, גם לאליענה וגם לכלבים. הרגשתי קצת רע, אבל אחר כך מי שקיבלה את המשלוח שלי כל כך התלהבה ממנו, שזה ניחם אותי. הזמנו לאליענה תחפושת מאי-ביי והיום קיבלנו פתקית של משלוח רשום. רונן צריך החזקת אצבעות מסיבית בערך מרבע לארבע. אני נוסעת לאסוף את אליענה, מקוה שלא נרטב יותר מדי בגשם.

כבר חודש אני נמנעת מלקחת איתי כסף וכרטיסי אשראי. זה מונע ממני להוציא כסף על דברים קטנים שבסוף מצטברים לסכום משמעותי, או לקנות באתרים קבוצתיים או ספרים באינטרנט, ככה אני גם לא מזמינה אוכל לעבודה עם שאר האנשים (שזו ההוצאה הכי משמעותית) וגם לא הולכת למכולת הקרובה להעשיר את מלאי הממתקים והיוגרט במשרד. אני גם לא הולכת לסופר ליד הבית וזה חוסך די הרבה. אני משתדלת לעבוד כמה שיותר שעות כדי להגדיל את השכר. אולי אני אוכל למכור עוגיות ועוגות, למרות שבסוף אין רווח בדברים האלה, אלא אם כן מתמחרים את זה כמו שצריך ואז זה יוצא מאוד יקר ומי יקנה תוצרים יקרים כל כך? אני מכינה המון בבית, כולל לחם וחלה ואנחנו משתדלים לקמץ בקניות. עשיתי סדר במטבח כדי לראות מה יש לי ולהפסיק לאגור לקראת המלחמה. אמא שלי גורסת שצריכה להיות חבילה פתוחה וחבילה סגורה ואילו אצלנו זה יותר חבילה אחת פתוחה ארבע חבילות סגורות, אבל זה בגלל האפייה ההמונית שלי.

גם בגזרת הכלבים נרשם חסכון משמעותי של כחמש מאות שקלים בחודש אבל מהסיבות הכי הכי גרועות שיש. מאיר הקטן נותר לבדו והוא גומר שק אוכל רגיל בשלושה חודשים בעוד אחותו ז"ל היתה מחסלת שק של אוכל בריאותי שעולה פי אחד וחצי בחודש וחצי וזה לפני האינסולין והמזרקים. קיבלתי העלאה קטנה בשכר וזה נחמד. עכשיו רק צריך לחשוב חזק על רונן ושהכל יצליח שם, זה מאוד יעזור כלכלית. יש רוח וסוער אבל בפנים חמים ובוער ונעים. ככה זה המילה בית.

את הוולנטיין הראשון שלנו יחד חגגנו בדירה הקטנה ברחוב שרת. עברנו ברוטשילד וקנינו מיקימונו אקאמי טאטקי וניגירי ומאקי, זה עלה הון והיה טעים עוד יותר, היה רומנטי ואוהב. היה שם גם פונדו שוקולד וכל מיני מתנות רומנטיות למחצה. אחר כך מה היה? ננה היתה בבטן ואנחנו חיפשנו בית. שנה אחר כך היא כבר היתה תינוקת אמיתית ואנחנו חגגנו שלושתנו אהבה מתעצמת, כי הוולנטיינס בל' בשבט, יום האם. השנה, בשל הצמצומים, אמרנו שנחגוג בצנעה, אני אכין ארוחה ורונן יכין לי ברכה. הכנתי רביולי פרמז'ן ברוטב שמנת ובטטה ולבבות שוקולד שמתפרצת מהן לבה נוגטית ורונן כתב לי ברכה יפה ומרגשת. שתינו יין מעולה של יקב פלאם שקיבלנו במתנה מגיסי ואכלנו את הקינוח עם המון גנאש שוקולד.

צפינו ביפה והחנון וצחקנו הרבה, החזקנו ידיים והסתכלנו בעיניים. יש הרבה אהבה והרבה אמונה, יש הומור ורצון טוב, יש התחשבות והורות. יש. אלון גל אמר בתוכנית של יום ראשון שעצב מייצר מחסור. אני מסכימה איתו.