היפה והאמיצה

כמו אז גם היום הזמנו לנו שולחן במרפסת של הבראסרי. לשבת ולצפות בהופעה בנחת, עם בגט דגנים מרוח בחמאה, פילה מוסר בחמאת לימון או המבורגר שמנמן עם טוגנים, בירה צוננת ביד, תינוקת בעגלה או על הברכיים, חברה טובה ובעל, אין הרבה דברים שמשתווים לזה. אם כי מסתבר שעדיין, אחרי כל השנים של ההופעות וההדחקויות והאנרגיה המרוכזת, מדהים ונעים ומרגש יותר לצפות בפורטיס מהשורה השניה, קרוב כל כך שאפשר לשאוף את האויר שהוא נושף ולקבל משהו שאי אפשר לקנות בשום מקום אחר. אז רונן נסע עם אליענה הביתה, ואני נשארתי לצפות בהופעה עם יעלה. שרנו ורקדנו, כל כך שונה מההופעה בזאפה שנכחנו בה לפני חודש, זה לא טוב יותר או פחות, זה פשוט שונה. וזה היה כרגיל, כור אטומי של שמחת חיים או טעינה מרובה של כל המצברים, הופעה כזו שאפילו מורידים את נעלי העקב בנעליים וצועקים פורטיס משוגע ומוחאים כף לש. שבן ובאופן כללי שמחים מאוד מאוד על האדם והכדור והחיים. וכשהוא שר "כשאת איתי הכל משתנה לפתע, כמו להיות על סם או כל כך רחוק", זה פתאום מאוד קרוב אלי ומקבל משמעות שונה ומיוחדת וחדשה, כי זה נכון ואמיתי ובעיקר משמח.

גם ככה בהמולה של הבוקר, לפני שיוצאים מהבית, אפשר להיסחף לנשיקה עמוקה ולהצמיד את הגוף ולהתגפף קצת, ככה להרגיש עוד קצת חום ועוד קצת בית ואפילו תשוקה, לפני שנכנסים להמולה של היום ולניאונים המשרדיים ולמיילים ולדפים על השולחן ולהדפסות ולתמי בר עם המים הקצת מגעילים. רונן לקח את אליענה להוציא דרכון. זה מצחיק שיהיה לה דרכון ותמונת פספורט עם התלתל התימני. עדיין לא הבנו איך הם יודעים שהתינוקת הזו היא באמת הבת שלנו לא סתם תינוקת אחרת שהבאנו וצילמנו.

אני מאוד רוצה לקנות תיק אוברסייז, למרות שבגודל שלי מדובר על סייז בלבד. לאור מצב החסך החדש שמחתי מאוד לקבל אתמול שי לחג הפסח מההנהלה, תווים בשווי ארבע מאות ארבעים וחמישה שקלים. אולי אני אמצא באחת הרשתות. לפעמים אני מוצאת דברים נהדרים ואחר כך כששואלים אותי מאיפה זה אני אומרת שהעבודה קנתה לי את זה לחג. הנמל כבר קנה לי שמלה נאה לחג. אולי אני אקנה לאליענה משהו מהמם במיוחד בגולף. הכי אני שונאת להוציא את התווים בסופר, זו מתנה גרועה.

חברה רחוקה שלי קנתה דירה. וגם חברה פחות רחוקה. אחת בכפר סבא, השניה בנס ציונה. דירות חדשות מקבלנים. רונן ואני תמיד שואלים אחד את השניה, איפה האנשים האלה שיכולים לקנות את הדירות האלה שעולות מיליון שלוש מאות אלף או מיליון שבע מאות אלף שקל, מי הם, כי החברים שלנו לא ממש יכולים להרשות לעצמם, והנה חברים קונים. ואנחנו לא. כל הזמן בראש מתרוצצת מחשבה על הדירה ההיא שהיתה שלי ושל בעלי לשעבר ולמה מכרנו אז ואם הוא רימה אותי או לא והגניבה הגדולה, למרות שהדירה ההיא מעוררת בי רצון להקיא אפילו שהיא היתה דירת גג חמודה במיוחד, ארבעה חדרים ואפילו מרפסת, ג'קוזי בחדר האמבטיה למטה ונוף מהחדר למעלה והגג ומקלחת הורים והכל, חדשה מקבלן, עם חניה ומחסן, אני רק חושבת עליה ויש לי סחרחורת, למרות ריצוף השיש המבריק שתמיד נראה נקי, שנאתי אותה תמיד, מהרגע שנכנסנו אליה. הייתי שם לבדי.

חבק אותי חזק.

אתמול הייתי בסיור בדרום. סיימנו שם מאוחר בערב ואשת השר הסיעה אותי עד הבית. אשת השר חמודה ויפה ומתחשבת באמהות צעירות. בלעדיה הייתי מגיעה הביתה ברבע לשמונה. הבוקר הגעתי למשרד וראיתי שולחן נוסף וקצת שינויים במשרד ושמחתי מאוד. מאז שעברתי לכאן מבטיחים לי שתהיה לי שותפה לחדר ולא אהיה עוד בודדה ונזקקת לחברתו של הרדיו בחדרי (מה גם שמהמשרד ליד התלוננו על הווליום), ואתמול בטי סידרה את המשרד והיום כבר שתינו יחד בחדר, זה נחמד. בטי גבוהה מאוד ויפה מאוד. היא עסוקה רוב היום כי היא אחראית על תקציבים בשקר כלשהו, אבל לפעמים היא מדברת איתי. זו בדיוק השותפה שאני אוהבת. היא חזרה עכשיו מברלין ואני מקנאת מאוד. גם אני רוצה לחזור מברלין או לפחות לנסוע. בינתיים אנחנו בתקופת חסכון חדשה כי יש צפי לפורענויות בנמל.

ביום שישי אליענה ואני טיילנו בנמל והיינו בשוק האיכרים. היה מעולה. קנינו גזר כתום ומתוק ומבריק שנראה מצויר מרוב שהיה יפה, דלעת שנפתחה מול עינינו המשתאות, אספרגוס כל כך טריים שבקושי היה צורך לחלוט אותם (ובערב הכנתי מהם פסטה מהממת ברוטב אגוזים ואספרגוס), גבינות של ברקנית האהובה וגם הפתעה לרונן

ואפילו ממתקים בעבודת יד

יחי התענוגות!

בשבת ערכנו פיקניק רב משתתפים ורב רושם ורב פינוקים והיה מהנה במיוחד וזה היה סופשבוע משפחתי במיוחד. ועכשיו כבר שבוע ואני רק מחכה שיחלפו הדקות האלה, כי מה שאני הכי רוצה זה לחבק לחבק לחבק את אליענה. בחיים לא הייתי מסוגלת לתת אותה למישהו אחר, אפילו לא כדי להציל אותה.