היפה והאמיצה

בשבע ננה כבר עייפה מאוד, היא משפשפת את עיניה בידיה הקטנטנות, היא נשכבת במיטה ומתכרבלת בשמיכה, מתהפכת על צידה וישננה. אני חד-הורית לימים אחדים, רונן יצא לגיבושון מהעבודה ואני קצת נזכרת בחופשת הלידה המענגת. להתעורר ולראות חיוך ורוד מאוד וגוף קטן וחמים ועיניים כחולות עם ריסים כבדים, כל היופי הזה ממלא וממריץ וגורם כל כך הרבה אושר. אני עדיין שואבת לה חלב, היא עדיין לא טעמה תמ"ל. בעצם פעם אחת, כשהכנתי לה דייסת סולת ותמרים וקינמון על בסיס תמ"ל. זה היה טעים מאוד. אני טועמת כל מה שאני מכינה לה. הכי אקזוטי אבוקדו ובננה. הכי מתמיה שהיא לא אוהבת עוף וירקות. הכי גריאטרי רסק תפוחים. הכי כתום כתומים. אני אוהבת כל כך להיות אמא, זה הדבר הכי מהנה שעשיתי אי פעם.

ערכתי תוכנית התייעלות מדהימה בחיים. כידוע רונן היה דואג לנקיון הבית על בסיס קבוע ואני הייתי תורמת לפי הצורך והיכולת. מאחר והוא המטפל של ננה ביום ועובד מסור בערב, לא היה סיפק בידו לנקות. אז הכנתי לי תוכנית ששומרת את הבית במצב נהדר. כל יום אחרי שננה הולכת לישון יש לי משימת בית. אחרי שאני מבצעת אותה אני מתקלחת ואז יכולה ליהנות מהדקות שנותרו עד השינה. יום חמישי הוא יום הספונג'ה ועדיין רונן נכנס מופתע, מתפעל ומתלהב לבית הנקי מדי יום חמישי. חוצמזה בעבודה נהדר ואפילו המזכירה מהגיהנום, זו שכולם חוץ ממני שנאו כי היא היתה שטנית ומרשעת וחסרת מיומנויות בסיסיות של יחסי אנוש, התפטרה. זה נהדר כי הסמנכ"ל לא היה מפטר אותה אף פעם כי הוא הביא אותה ממשרתו הקודמת כמנכ"ל חברה קטנה. מאז שהיא עזבה יש לי כמובן עוד יותר עבודה ממקודם כי בינתיים אני מכבה שריפות, אבל אני מאוד שמחה ומרוצה כי כיף לי לבוא לעבודה. מה גם שמסתמן שנמצאה לנו מזכירה חדשה.

אני מאוד רוצה להפתיע את רונן ולסדר את חדר העבודה. היום זה יום בישול (כי בדרך כלל מה שאני מכינה בסוף השבוע נגמר היום ואז בערב אני מכינה למחר). אני אכין תפוחי גרני-סמית ודלעת אפויים ואחר כך ארסק את הכל. לנו אני אכין ספגטי בולונז או רביולי חצילים ברוטב טחינה. אולי מחר במהלך היום אני אסדר פה קצת. מעניין מתי הוא חוזר. אני צריכה להאכיל את הכלבים ואז לתת זריקה ולסדר את הכלים במדיח ואז להכין את האוכל ולהתקלח ולשאוב ולראות פרק באיזו סדרה ואולי לשתות איזו בירה עם קריספס כמו אז בפאב ההוא בברצלונה. אני זוכרת.

כשפותחים את היום על אופניים ורודים הכל כה טוב. אנשים מחייכים אלי ברחוב, אומרים לי דברים מקסימים, בכל רכיבה עוצרים אותי לפחות שני אנשים. אני אוהבת לתקשר עם זרים, לומדים דברים חדשים על העיר ועל אנושיות. הבוקר למשל, גיליתי שביום שישי בתשע בבוקר יצא מכיכר רבין מסע אופניים עירוני. זה מקסים שגם בעודי מדוושת בעדינות איטית קיבלתי הזמנה לאירוע כזה או לסיור שיצא באותו יום ברבע לשתים-עשרה. הלואי שננה תהיה מספיק גדולה ונרכיב אותה וניסע איתה בעיר, זה יהיה כיף (לפעמים מתחשק לי להכניס אותה לסלסלה, כמו שראיתי אמא אחת עושה, אבל גם לי יש קוים אדומים). לפעמים אנשים מתעניינים באופניים ולפעמים בי, קשה לי לא לחייך כשאני רוכבת.

אתמול כשחזרתי הערתי את רונן בנשיקות רבות ואז ננה התעוררה גם. היינו ביחד על מזרן הפעילות והיא התגלגלה מאוד וגם רצתה לזחול ולגעת בכלבים. ובכלל עכשיו היא הכי צוחקת ממאיר, צחוק כזה מתגלגל ומופלא שמדביק את כל הסובבים. כל יום היא אוכלת שתי ארוחות מלאות ועוד שלוש ארוחות חלב אם. אני מאוד גאה בשתינו, כי היא בת שבעה חודשים ועדיין לא בא תמ"ל לפיה. כל יום בבוקר אני קמה מוקדם ושואבת, אח"כ מכינה לה פירות, בצהריים רונן או קוקס מחממים לה ירקות ועוף ואילו אני נועלת את דלת המשרד ושואבת לה פה. כשאני חוזרת הביתה אנחנו מתפנקות ביחד ובערב אני מכינה לה דייסת דגנים על בסיס חלב אם. אולי היום אכין לה דייסת סולת. נתתי לה עגבניה והיא עשתה קולות הקאה. הכנתי לה פירה מדהים של תפוחי אדמה, כרובית וכרישה והיא עשתה פרצוף מסכן והעדיפה עוף עם קישוא וגזר. זה מדהים לראות איך זה לטעום משהו בפעם הראשונה, הכל הכל הכל חדש.

בראש שלי כל הזמן מתנגנים החיוכים.

"אדם הולך בעיר, והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק

ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לצחוק ולחייך נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב"

מהמשרד שלי אפשר לראות צמרות עצים נעות ברוח. עלים ירוקים ירוקים שרים בשקט ליד אוטובוסים. החלון שלי תמיד פתוח וזה נעים לי מדי פעם להגניב מבט על תל אביב. מהמשרד הפינתי של הסמנכ"ל רואים את הים. היום החלטנו החלטה שמשאירה אותנו במקום ואנחנו שמחים כי טוב לנו במקום. אתמול השכבנו את ננה לישון וחיכינו במיטה שלנו. אנחנו שמים אותה במיטה, מדליקים את הטומי ועוקבים אחריה באב הגדול. היא דיברה די הרבה וקצת התהפכה בטן גב בטן גב וקצת כיסתה את הפנים הקטנות שלה בחיתול טטרה פרחוני ובינתיים התנשקנו הרבה וצחקנו קצת והצעתי את ההצעה שבעקבותיה קיבלנו היום את ההחלטה. במטבח נחו קאפקייקס ובמקרר תערובת קאנלה (ואחת ולתמיד נגמר הדיון בנושא הגיית המילה קאנלה). כשהיא נרדמה התחלנו במגעים וזה היה מאוד לעניין וגם נעים. כמובן שבאמצע אחותי התקשרה כי היא היתה אמורה להגיע אלי, אך לאור ההתפתחויות הרומנטיות דחינו את הפגישה לשישי. צפינו קצת בתוכניות ואז הגיע הבוקר. אני משערת שאני נרדמתי קצת אחרי שהפרק התחיל ואז רונן סידר את המטבח והפעיל את המדיח וארז קאפקייקס והלך לעבודה. החיים מלאים ברגעים משמעותיים ומהנים ומרתקים. שואבים סיפוק מדברים קטנטנים ומופלאים ובשאר הזמן מתגעגעים.