היפה והאמיצה

אני צוברת שעות שינה כמו שאנשים אוגרים מים לפני מלחמה. עשר שעות בלילה ועדיין איני מסוגלת להתעורר רעננה. השעון מצלצל ורונן מטלפן השעון מצלצל ורונן מטלפן השעון מצלצל ורונן מטלפן כך חולפת שעה ואני עדיין עמוק בחלומות הבוקר. אני יודעת מה יקרה כשאקום. אצטרך להתארגן ולצאת את ביתי האהוב. הטיול עם הכלבים יכול להיות נעים, אבל לשוב רק כדי לצאת אחר כך ולשבת פה במשרד והגב הדואב והסבלנות שנגמרת, כאבי הבטן והרגליים, הראש מתמלא במספרים ושמות ותאריכים ושיחות ומשימות ופיצי הקטנה זזה בבטן בעדינות. קילו שבע מאות של מתיקות ונועם וטוהר ואהבה מתפוצצת בפנים.

קנינו שטיח שעיר במיוחד לסלון. הוא רך ונעים ואפשר לשכב עליו ולשחק עם הכלבים. אני כל כך אוהבת אותו, תמיד רציתי שטיח בסלון. פעם קניתי ובעלי לשעבר ביקש שאחזיר אותו לחנות. ועכשיו נסענו לחנות ורונן ואני בחרנו וקנינו בחמש דקות ושמחתי כל כך. קנינו לפיצי עגלה ורהיטים לחדר. הכל אמור להגיע עוד חודש וחצי ואני אמורה ללדת עוד חודשיים ושבוע. אני מתרגשת מאוד ומדברת איתה בערב. כשרונן מניח את הראש על הבטן הגדולה, הוא יכול לשמוע את הדופק. מישהי חיה שם ועוד מעט קט היא תחיה פה, זה קסום ומופלא ומפחיד ונהדר ועצום.

היום אנחנו הולכים יחד לבית דרך חיים בנמל. אני אקבל עיסוי הריון ורונן יקבל עיסוי רקמות עמוק. אחר כך נאכל משהו טעים ונראה את הים והשקיעה וניסע לקורס הכנה ללידה. בלילה נתחבק במיטה, בַּלֵּב – אֹשֶׁר שָׁלֵו, צֳרִי. (רחל)

התעוררתי מותשת עם השעון בשש וחצי וחזרתי לישון עד שמונה ועשרה. עשר דקות של ליטופי מאיר היטיבו את מצב הרוח, אך רק במעט. רונן עדיין ישן כשיצאתי וקנאתי בו מאוד. רק רציתי להישאר שם למעלה בבית וכשהוא קרא לי מהחלון כשכבר הייתי במכונית, אפילו לא הרמתי את הראש ושאלתי "מה" קצת כועס, הוא רק צעק "כלום, ביי ממי". כבר שמונה שלושים וחמש, לא אכלתי ארוחת בוקר ותיכננתי לקנות קפה ברד ומאפה שוקולד בבוטיק סנטרל. מרמור וכעס ורדיו וטל ואביעד בדיוק עוברים לפרסומות, אני מעבירה לגלגל"צ ומשם למאה ושש. רפי פרסקי באמצע כמה פעמים. אני מזהה את גרסת ההופעה של עמיר לב ושמחה מאוד. מיד אחר כך עמיר ואביתר פוצחים בשש שעות ואני נמסה במכונית, חצי מאושרת, חצי דומעת. חמש דקות ואני בז'בוטינסקי ליד הבוטיק, חונה חניה כפולה עם אורות מהבהבים ונכנסת. בזמן שאחת המוכרות מוזגת לי קפה ברד מימי הרבה יותר מדי, השניה אומרת שאי אפשר לשלם בכרטיס אשראי פחות מעשרים שקלים ואני לוקחת את הכרטיס ונכנסת בייאוש מעוצבן למכונית. אבל עמיר מרגיע מהר מאוד ואני עוצרת באידלסון של ויצמן ומקבלת קפה קר עם קרח כמו שאני אוהבת וקרואסון שקדים משובח וכריך קטן של מוצרלה. כשאני חוזרת למכונית סיון שביט ועמיר קוסמים לי במיוחד, וממש מתחת לעבודה ממתינה לי חניה, איך אפשר לא להמשיך את היום עם חיוך גדול כל כך כשזה נגמר בקסם?

אתמול היינו צריכים לעזור את הקורס באמצע, כי רונן עבד. אני ירדתי בבית ורונן הפליג לנמל על איילון. הגעתי והכלבים המסופרים והחמודים והיפים הריעו לכבודי ושמחתי. בקבוק מים קרים מהמקרר, מזגן ו-30 רוק, אני בדמדומי עירנות. והבוקר הגיע ואיתו רונן. ונכנסתי אחריו למיטה. בהתחלה הוא ליטף אותי הרבה, אחר כך הוא נישק. אחר כך הוא הפשיט. בסוף היינו אחד. רציתי להישאר ככה איתו במיטה עירומה ולישון את היום, אבל המשרד קורא לי. מעניין איך זה כשיש הרבה כסף ולא מוכרחים לעבוד, אלא רוצים ואוהבים. יצא עכשיו סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמורים ומנקים מרוצים יותר משופטים ורואי חשבון. מעניין אם זה נכון. קראתי איזו כתבה ביקורתית על הסקרים המופרכים של הלשכה, אי אפשר לדעת, אולי זה נכון, בכל זאת, אושר זה סטייט אוף מיינד. אני מנסה לחשוב על שרירי רצפת האגן שלי. צריך לקחת נשימה עמוקה ולכווץ את השרירים במשך עשר שניות. כך שוב ושוב ושוב. זה אמור לחזק אותם לקראת החודשים השמיני והתשיעי. הם אמורים לסחוב שלושה קילוגרמים לפחות. בחודש תשיעי אני צריכה לשתות תה פטל ורונן אמור לעסות לי את הפרינאום עם שמן מיוחד. גם נקנה את האפי ואני לתרגל. בינתיים רונן צובע את הכוורת שאבא בנה ואנחנו הולכים לקנות עגלה ושידה ומיטה וקצת בגדים וחיתולים ובקבוקים וסטריליזטור ומברשת ומצעים ושמיכות ומשטח החתלה ומשחות. היא תיוולד בסתיו, ויהיו לה עיניים גדולות ובהירות וצלולות והיא כולה קטנה וחלקה וורודה ואנחנו נאהב אותה בלי סוף והיא תהיה כל חיינו והכל הכל יתגמד לעומתה.