היפה והאמיצה

הן מונחות בחדר השניה, זו לצד זו, אחת גדולה, השניה קטנה. באחת מעט בגדי קיץ קלילים ובשניה מעיל ומגפיים. אנחנו מתרגשים, עוד רגע וזה כאן. השארנו את שרי אצל אמא של רונן ואת מאיר אצל ענת ועמיר. קיבלנו ברכות לשנה החדשה וגם לדרך וענת הוסיפה מגזינים, ממתקים ומכתב. זו הפעם הראשונה שלא אהיה פה בחגים, מעניין איך זה שם. אני מקוה להתאהב תוך שניה.

שנה טובה ומתוקה, עם הרבה חוויות מרגשות, רגעים אינסופיים של צחוק, עונג מתמשך, הבנה, קבלה ואורך רוח. שנצבור הרבה זכרונות, שנדע לכפר ולסלוח, שנפיק מעצמנו את המיטב ונשמח באמת. שנה מלאת אהבה, לעצמנו ולסובבים אותנו, שנה של דברים חדשים, של חיים חדשים, של התחלות משמעותיות, שנה טובה ומתוקה.

כבר בארבע אחי הגיע אלינו עם שני. היא מתולתלת ויפה, היא רזה וחטובה עם חזה עגול ונאה. יש לה חיוך מאיר. בארבע ועשרים יצאתי מהעבודה, החלפתי בגדים וירדנו לאופנועים. עברנו במכולת וקנינו חטיפים, השתחלנו בין טורי המכוניות והגענו לקופות. הכרטיסים שלנו היו אצלנו אבל הכרטיס של שני חיכה בקופה. אחרי רבע שעה או עשרים דקות היא קיבלה את הכרטיס והלכה לקנות סיגריות, אנחנו הלכנו לשער שלוש. רונן הוביל אותנו לכניסה מהירה וכשהשער נפתח רצנו רצנו עד הבמה. פרסנו את הסדין שרונן לקח מהארון. הוא לא ידע שזה סדין מאה אחוז סאטן ממערכת המצעים היקרה ביותר שלנו. ישבנו מול המסך הימני, לא רחוק ממרכז הבמה, הוצאנו את הטאקי והחטיפים, הבאנו בירות ואז שני הצטרפה. שיחקנו טאקי שעה וחצי אך בשבע כבר התחילו דחיפות ורמיסות. נאבקנו על הטריטוריה. בשבע וחצי קיפלנו הכל ועמדנו. אני הפכתי למפלצת ההופעות ולא נתתי לאיש לעבור ולהדחף לפניי, מלבד לאיש מזוקן שנמוך ממני בראש והגיע עם ילדה בת שמונה או תשע שנמוכה ממנו בראש. לרוע המזל צמד הגמדים הפך לענק אחד כשהוא הרים אותה על הכתפיים. אבל כשהתחילה ההופעה דאגתי שהם יהיו לצידי ולא לפניי. אחי היה לידי ורונן נדחק ליד המזוקן והילדה. לקראת סוף ההופעה המזוקן אמר לרונן, נראה לי ההיא נדלקה עליך לגמרי, אולי תלך לדבר איתה. ורונן צחק. בכלל, היתה לו הצלחה בקרב הקהל אוהד החיפושיות. מוכרת הבירות נתנה לו בירות בחינם, נערות ונשים תלו בו מבטי הערצה והוא ניצח אותנו כמעט בכל משחקי הטאקי. כשפול עלה לבמה היתה לי הרגשה כמעט זרה של התרגשות נסערת. כשהוא התחיל את "הלו גודביי" שרתי ובכיתי, הדמעות זלגו מאליהן על הלחיים, כאילו משהו התממש באופן חד פעמי ומוחלט. פתאום הבנתי את כל הנערות הצורחות והבוכות בהופעות שלהם בשנות השישים. לא יכולתי לעצור בעד עצמי וההתרגשות גאתה עם כל שיר, הדמעות שטפו את הלחיים והאושר היה אמיתי וגועש בתוך חדרי הלב, זה היה מושלם.

בהדרן האחרון רונן חיבק אותי מאחור,

ואני חשבתי

Oh yeah, all right
Are you going to be in my dreams
Tonight?

And in the end
The love you take
Is equal to the love you make.

זה ממש מתקרב ואנחנו נרגשים. אחרי שלא היינו יחד ביום ראשון ושני כי רונן החליט להעביד את עצמו למוות, הוא חזר אתמול מוקדם מהעבודה והיה לנו זיון זריז של צהריים. אחר כך היתה לי ישיבה בנושא מילון המונחים וכשסיימתי אותה ישבתי עוד רגע מול המחשב וקיויתי לטוב. נסענו לדרום העיר וקנינו ממתקים וסלסלות, מתלהבים מהמבחר והמחיר, אין כמו שוק לוינסקי. אחר כך נסענו לסנטר, קנינו לי בגד ים, אכלנו פיצה עגבניה, רכשנו מנעול קומבינציה ואז נכנסנו לסופר-פארם וקנינו המוני דברים עד שהכל נמחק מהרשימה.

אני קצרת רוח בעבודה, כל האנשים שצועקים פה ליד שולחנה של אילת אינם לטעמי. אני מרגישה שמנה ואין לי מושג מה לעשות עם זה. אני רוצה להפסיק לשבת מול המחשב ולקבל משכורת על ישיבה מול הטלויזיה, עם עיתון וקפה קר. אני רוצה שקט. לפעמים כשמרגישים ככה אין ברירה אלא להשתדל לשמוח בכוח ולזכור שעוד שלושה ימים.