היפה והאמיצה

אמא נותנת סימנים בשנה החדשה "תהא שנת עונג", רונן רוצה עושר, אני רוצה לידה קלה ובת. אבי היה פה אתמול ושתה קולה זירו ונקש על השולחן ואמר "רק לא ביום כיפור". אני דוקא רוצה ללדת ביום כיפור, בשביל החרדים זה חג. זה הרגע הגדול שבו נמחלים כל החטאים. פיצי תיוולד נקיה וטהורה מכל רבב, אפילו מהחטא הקדמון, "בעצב תלדי בנים", זו ערובה ללידה שמחה ומשמחת. הכנתי הכל כמעט, חסרים שני כדורי טניס ויין תירוש לבן. אני רושמת רשימות על דפים צהובים ומכתבים לרונן ומתכונים לקרפ, אני אכין ואוכל עם נוטלה וקוקוס, כמו בשבוע שעבר בעזריאלי, אני כמעט יכולה להישבע שהבחור ההוא התחיל איתי. הוא עצר והזמין לעצמו גלידה וירד איתי במעלית והחמיא לי על השמלה ושאל שאלות ואמר שהקרפ נראה מגרה מאוד. בסוף אמר שבטח כולם אומרים לי את זה וגם שאני נראית לו מאוד מוכרת. הוא בן שלושים ושלוש ואני בחודש תשיעי, יכולה ללדת כל רגע, אפילו שם במעלית. אחר כך נסעתי הביתה והגשתי לרונן את הסושי, הוא שמח מאוד כי לא אכלנו סושי תשעה חודשים, הווסאבי חריף והמבחר הגון, הבטתי בו ויכולתי להרגיש את הטעם, אבל זה בסדר כי אני אכלתי קרפ עם נוטלה וקוקוס.

אני מקשיבה לדמיון מודרך, על פיות שמגיעות לשפת האגן שלי. זה כל כך מרתק וממכר הקול שלה. הפיות שרות לאגן הלבן עד שהוא דומע טיפה אחת. מתחשק לי לשכב ולהאזין לה כל היום. בבוקר אני צופה בסופרנוס ובאיזה סרט מטופש במיוחד עם באפי. אבל היא ברונטית ואין בה שום קסם, למרות המתחייב מהתסריט. כשהייתי בצבא אמא שלי היתה מקליטה לי באפי וכשהייתי חוזרת הביתה בימי חמישי היא היתה מגישה לי פרוסה גדולה של לזניה ואת השלט. אלו היו רגעי עונג אמיתיים. היום אורה מגיעה לראיין אותנו, איזה מין הורים אנחנו חושבים שנהיה. אני רוצה להכין אקליירים, כי זה מה שהשפית עשתה בסרט, אבל אני לא יודעת אם זה מה שאני באמת רוצה. אולי אכין עוגיות חמאה דקיקות או עוגיות שוקולד צ'יפס מתוקות מדי, כאלה ששותים עם קפה לא ממותק. הכי מתחשק לי קרמבו, אבל רונן חזר אתמול ואמר שאין, כלומר שלא היה במכולת.

"לבד,
בתוך בלון,
נועה מחכה להיוולד.
מעט אור,
מעט אוויר,
אבל קרובה מאוד ללב אמא שלה.

שומעת אותה צועקת.
תוהה האם כך יהיה העולם הבא
אני מוותרת
כי אני לא מוכנה לצאת לשם.

עוד מעט יגיע האוכל
נועה רעבה,
נועה מחכה,
כמו נסיכה בממלכה שלה,
כל מה שהיא דורשת היא מקבלת.

שוקלת מה לעשות היום,
אולי אני אצוף קצת,
אולי סתם לבעוט,
כאן אני מאושרת
ואני לא מוכנה לצאת מכאן.

חושבת על ההורים שלה שם בחוץ,
גם בלעדי קשה, מי צריך את זה,
אני נשארת
כי אני לא מוכנה לצאת מכאן"

(ירמי קפלן)

כמה סוער יכול להיות סקס בחודש תשיעי. רומנטי, רונן מדליק את מנורת הפרחים האדומה, שם שמן עם ריח טוב במבער הקרמיקה, שוכב לידי ומחייך בכל הגוף. אנחנו צוחקים, נוגעים, נושמים, מתלטפים, אוחזים. אני מסתכלת עליו מקרוב כמו בפעם הראשונה. עיניים תכולות, זיפים, חיוך כובש קמטוטים סביב העיניים, אצבעות מלטפות כתפיים וזרועות. כל לילה אני חולמת עליך.

אנחנו בסלון, השז לונג מחבק אותי, ראשינו על אותה כרית, יחד אנחנו ריש ארוכה. השיער של רונן חלק, אני מלטפת ומתקרבת עוד קצת. הוא מסתובב על הצד ומניח יד על פיצי. אני רוצה שהיא תשכב איתי ככה על השז לונג, חלקה וצחקנית ויהיה לה ריח של תינוקת ובגדים של תינוקת וכפות ידיים קטנטנות של תינוקת. אבא שלה ינשק לה את כפות הרגליים ויעשה לה פררוווררוו בבטן. יהיו לה עיניים סקרניות של תינוקת והיא תרצה לינוק ולישון. אבל בינתיים היא איתי, בלתי נפרדת, ובינינו געגוע.

החברה הכי טובה שלי ואני נכנסנו להריון כמעט יחד, אני מקדימה אותה בשבוע, למרות שעכשיו אני מאחרת כי היא ילדה פתאום באמצע השמיני. זה מאוד משונה לחשוב על זה, כי יש לי את כל ספטמבר לפניי ואילו היא מחכה לתינוק שיצא מהפגיה. קשה מאוד להגיע הביתה אחרי לידה בלי תינוק. באתי לבקר והבאתי את כל הדברים והיה משונה מאוד, כי עשינו הרבה יחד בהריון והפרידה לא קלה. גם כך קשה ליולדת הרגע הזה של ההיפרדות, מגוף אחד לשניים, ממלאות גדולה כל כך לריקנות הפיזית ולהתפוצצות הנפשית. אנחנו קצת מקנאים אפילו, כל כך מחכים להחזיק אותה, לראות אותה, לפגוש אותה, להביט לה בעיניים ומאידך יודעים שכדאי לתת לה להתבשל בבטן, גם אם לפני שבוע היא כבר שקלה שלושה קילו, ויש בעיה עם הספק של העגלה שהיתה אמורה להגיע אלינו אתמול, והריהוט יגיע ביום רביעי ועוד חסר אלופירסט ותרגול עם האפי נו, אבל הגעגוע רב וההשתוללויות שלה בבטן נהדרות במידה כזו שאני יודעת כמה זה יהיה מופלא לפגוש אותה.

אני רוצה לעשות דברים של הזדמנויות אחרונות כמעט, כמו פיקניק שקיעה או אירוח רב משתתפים, לשכב במיטה עירומים ולא לעשות כלום, לישון באמצע היום, לנסוע לעבודה מוקדם ולחזור מאוחר, כי זה כמו פתיל שמתקצר וזוהר ואף אחד לא יודע מתי הוא ייגמר ואז יבוא המפץ הגדול וישנה הכל. רונן קצת יוצא מדעתו מרוב לחץ, אני לא יודעת איך להקל עליו באמת. הוא עושה הכל בבית ואני שוכבת על השז לונג. הוא עובד יותר כדי להגדיל את ההכנסה ואני מקבלת חופשת מחלה של כמה ימים. הוא דואג גם לאמו ולאביו ולאחיו וכל משפחתי מפנקת אותי. אני רוצה לתת לו יותר, אני צריכה להיעזר בכוח המח, זה שעוזר לי להיחלץ מהאמבטיה כשהוא לא בבית, חמישה שישה נסיונות ואני מצליחה, אין ברירה. אני שולחת לו מסרונים אוהבים ומחבקת אותו כשהוא בא. אולי אנסה לפתור לבדי את כל נושא העגלה, אולי אנקה את הבית היום, אולי אאפה מאפינס ריבת חלב כמו שהוא אוהב, אולי.

בכל מקרה אני יודעת הכל על יום שני השמח