אז מה? הרבה קרה מאז הפוסט הקודם, כמה מפתיע. אני מניחה ששוב (ובעצם - כמו תמיד) אני אכתוב בהרבה יותר מקוצר ממה שבאמת צריך...

אז חזרנו לקורס ב-5 לחודש. חזרתי בהרגשה של "אוף, הפעם באמת עושים 21, איזו קריעת תחת הולכת להיות", אבל היה בערך ההפך. קודם כל, היו מיליארד חגים, וסגרנו הכל בבסיס - יום כיפור (שבסוף היה מספיק אוכל.. מנות קרב, לחם, ירקות וכו'. בקיצור הסתדרתי), סוכות א' וסוכות ב'. אז בחגים כידוע לא עושים כלום, וקמים ב-11:00 בצהריים (וזה רק כי יש ארוחת צהריים...). כנ"ל לגבי שבתות. יצא שבסך-הכל היו משהו כמו 5 ימים כאלה, שבהם לא עושים כלום, ומן הסתם משלימים שעות שינה. אז לא יצא לי למות מעייפות הפעם, שזה ממש מגניב ומפתיע. דבר שני שהפך את הקורס ל"לא קריעת תחת", זה שלא למדנו בכלל, ממש כלום. אף אות לא נכתבה במחברתי (ועוד הבאתי מחברת חדשה!). היו מבחנים, סימולציות, זמן למידה עצמית וכו'. אבל שיעורים ממש לא היו...

ב-14 לחודש אם זכור לי נכון, אחרי שיצא החג (זה היה סוכות א') הודיעו לנו על החלוקה למערכים. זה כמובן היה הרגע שכולן חששו ממנו, ואחרי שאמרו לנו את התקנים לכל מערך החשש גבר, כי התקנים היו די דפוקים (הרבה תקנים למקומות ה"לא ממש נחשבים", ומקומות בודדים ב"טובים"). אז אני שובצתי במערך שכנראה נחשב הכי מעפן (לפחות ככה הרגשנו), שהוא בעצם לא שום מערך, אלא בנות שהולכות להיות פקמ"ציות ביחידות קרקעיות (שזה אומר לא בטייסות). לא משנה, זה סתם מסובך... בקיצור, אפשר לומר שהיו לא מעט דמעות בערב הזה. חלקן גם שלי... וזה בגלל שידענו שהבנות של יחידות קרקעיות יעזבו את הבסיס לפני סיום הקורס, והיה לי ממש קשה לעכל את זה שאני אפרד מהכל מוקדם מהצפוי. זה קצת נשמע מוזר עכשיו, אבל באותו ערב ממש היה לי רע לחשוב על זה שאני אעזוב את עובדה, כולל כל הדברים הרעים (ומעט הדברים הטובים שיש שם..) לפני ה-31.10. אבל עם הימים התחלנו "לעכל" את זה, גם היה לנו לא מעט זמן חופשי בזמן שהבנות האחרות למדו, ולאט לאט הגעתי למצב שאני כבר מחכה שיזרקו אותי מהבסיס. בשלב מסוים התחילו עבודות רס"ר ומטבחים, שעברו בצורה הרבה יותר נחמדה ממה שציפיתי (במיוחד בקטע של המטבח, שממנו חששתי, והופתעתי לטובה שזה עבר ממש מהר). ביום רביעי ה-22.10 בבוקר, אחרי שבוע שלם שבו ידענו שאנחנו צריכות לעזוב אבל לא ידענו בדיוק איך, לאן, כמה ולמה - מפקדת המסלול הודיעה לנו שהיום אנחנו מקבלות את השיבוצים שלנו ליחידות ועוזבות את עובדה, ושכבר מחר עלינו להתייצב בבסיס החדש. אז למשך כמה דקות היינו קצת במתח, הלכנו לארוז את התיקים בלי לדעת לאן אנחנו מיועדות, ורק אחר כך כל אחת עשתה שיחה עם המפקדת הזו. אז גם תורי הגיע, והיא אמרה לי שאני משובצת ליחידה כלשהי שהיא הכי לא סודית בעולם אבל הפחידו אותי כבר יותר מדי לגבי מסירת פרטים באינטרנט, אז... אני אגיד שאני משרתת בבסיס חצרים, שזה הכי מעולה בעולם, כי זה הבסיס של חיל האוויר שהכי קרוב אליי (פיזית). אז בקיצור, כשהיא הודיעו לי על השיבוץ בבסיס הזה כל כך שמחתי (למרות שבכלל לא רציתי את היחידה הזו).

ביום חמישי בבוקר התייצבתי בחצרים. היו לי את כל השטויות שצריך לעשות כשמגיעים לבסיס חדש, שזה סתם משעמם... בכל מקרה, אין לי יותר מדי מה להרחיב. הייתי שם כמה שעות ובצהריים חזרתי הביתה. אפילו לא הייתי במקום של היחידה שלי, ככה שאני כמעט לא יודעת כלום לגבי העבודה שלי. מחר אני אחזור לבסיס (והפעם זה לפחות ללילה אחד) וכנראה אתחיל את ההסמכה (למרות שיש קצת בעיות עם זה). אני מנסה להיות אופטימית, למרות שממש מוזר לי להגיע למקום חדש ורק אני החדשה פתאום (בניגוד לטירונות ולקורס, ששם כולן היו "חדשות") וכולם נראים כאלה מבוגרים ופז"מניקים ואני מרגישה הכי צעירה בעולם.

אז ממחר מתחיל החלק העיקרי של השירות שלי, כנראה. אני מקווה שאני אהנה ואתרום הכי הרבה שאפשר, למרות שלא הגעתי ליחידה שהיא כמו מה שרציתי וחשבתי שיש... אבל מה לעשות, כנראה שככה זה.

ביום חמישי אני חוזרת לעובדה, אבל בפעם האחרונה תודה לאל  וזה בשביל "לסיים את הקורס" (בתכלס סיימתי אותו כבר, הרי אני כבר מוצבת בבסיס חדש. אבל בחמישי יהיה מן סיום רשמי שכזה), שאני מניחה שזה כולל שטויות כמו קבלת תעודה, וכמובן הכי חשוב - שבירת דיסטנס! אני כבר ממש מחכה לרגע הזה, בטח הולך להיות מצחיק בטירוף!! ובשישי, ה-31.10, נגיד "שלום ולא להתראות" לעובדה! כיף.

אני אסיים כעת. מעכשיו היציאות שלי הולכות להשתפר, אני כנראה הולכת לעשות 2-2 (יומיים בבסיס, יומיים בבית) שזה ממש מגניב לעומת 8677538-2 שהיה לי עד עכשיו

בפעמים הבאות אולי יהיו תמונות קצת יותר נורמליות. בינתיים אני אסתפק בתמונה שצולמה בפלאפון של חברה שלי מהקורס, באחת הפעמים שהיינו על א' (כנראה חג או שבת), ושהיא טענה שיצא ממש יפה.

לילה טוב, שבוע מוצלח,

יסמין.