עצוב כשמשהו נגמר...

ואיכשהו יצא לי לכתוב על זה פה יותר מדי פעמים.

זה כל כך מוזר, אבל הרגע שכל כך חיכיתי לו - סיום הקורס - הגיע. ואפילו לא שמחתי יותר מדי.

אבל הפעם לשם שינוי אני לא ארחיב במילים (כי אני לא אצא מזה...), ויש תמונות אז בכלל אני אסתום ת'פה.

התמונות מוגשות לכם בחסות ביסמ"ת, בית הספר למקצועות התעופה של חיל האוויר בעובדה 

במשך חודש וחצי צחקו עליי שאני אוהבת את שמעון פרס. אז הגיע הזמן לתמונה משותפת (אגב, גם מדונה הצטלמה איתו... כיף לנו)

תמונה שבמהלך צילומה מפקדת המסלול אמרה לי "יסמין, רדי מהשולחן". איכשהו תמיד היא תפסה אותי על השטויות האלה...

אני גאה בבקבוקים שאספנו למיחזור.

וסתם שעמם מאוד אז עשיתי פוזות למצלמה...

וכך הסתיים לו הקורס.

היה טקס סיום צנוע (מאוד), המון אס"ק (=אווירת סיום קורס. כל השטויות שעושים בשבוע האחרון של קורס), וכמובן שבירת דיסטנס. ביום שישי בבוקר, חוץ מלחגוג פז"מולדת (של חודשיים?! ), גם נפרדנו מעובדה אחת ולתמיד

 אלא אם כן אני אחזור להשלמה של קורס קצינים... (חחחחחחחחחחחחחח).

במוצאי שבת המפקדת שלי מחצרים אמרה לי שאני צריכה ביום ראשון ב-8:00 להתייצב בקריה. זה היה נשמע די נחמד, גם כי ייצא לי סוף סוף להכיר את המקומות האלה של חיל האוויר, וגם כי כל יום שאני שם זה אומר שבסופו של אותו יום אני אשן בבית.

אז התייצבתי שם, רק מה? לא היה לי אישור כניסה. בקיצור אני אספר שעד 9:30 חיכיתי בכניסה, ואז המפקדת התקשרה להגיד לי שאני יכולה ללכת ולחזור ב-13:00. קצת התבאסתי מכל הזמן הפנוי הזה שנחת עליי, כי אני לא חובבת קניונים בכלל ואין לי איך להעביר 3 וחצי שעות בעזריאלי. אבל איכשהו הצלחתי, קניתי כמה דברים שהייתי צריכה (וגם כמה שלא..), פגשתי ידיד מהכיתה בתיכון שעושה עכשיו שנת שירות, וגם פגשתי חברות מהחדר בטירונות. ב-13:00 חזרתי לשם, רק בשביל להעביר עוד שעה וחצי של כלום. ב-14:35 המפקדת אמרה לי לנסוע הביתה, כי תכלס - כמה אפשר לחכות שם?! נסעתי

מחר אני צריכה להיות שם שוב, אותו סיפור. אולי הפעם זה יהיה עם סוף אחר. הצבא הזה התגלה כשכונה רצינית, קצת מוזר שזה הגוף ששומר עלינו