איזה כיף שעכשיו חודש דצמבר, שאמור להיות שיא החורף, אבל יוצא לי ללכת ברחוב בצהרי היום ולמות מחום כאילו חזרנו לתקופה היפה שנקראת "חודש אוגוסט"?

איזה מוזר שכל שנה זה קורה, אבל בכל זאת חושבים "וואי, כבר חודש X אבל ממש חם! אני לא זוכרת ששנה שעברה זה היה ככה!".

איזה יופי שמצאתי משהו לפתוח איתו את הפוסט...

אז מה, כבר חודש דצמבר? והאמת שהוא התחיל די מזמן, איכשהו רק עכשיו קלטתי שזה באמת החודש האחרון של 2008. אז מה מתוכנן לסילבסטר? האמת שבמקרה שלי, אפשר לומר שכלום. הסילבסטר יוצא ביום רביעי בערב, ואני ככל הנראה הולכת להיות בבסיס באותן שעות (וזה כי בדקתי מראש, לא כי אני סתם פסימית). אני כנראה אצא לחמשו"ש למחרת, אבל זה כבר יהיה ב-2009 ולא ממש יעזור. למרות שבסך הכל, מה זה משנה? זה כולה תאריך, זה לא באמת משנה אם עושים משהו נחמד ב-31.12 או למחרת, או בסתם תאריך רגיל. בכל מקרה, הסילבסטר (כמו יותר מדי דברים לאחרונה) מעלה בי זכרונות משנים עברו. הפעם זה רק מלפני שנה... כשסיימנו בשמחה רבה את שנת 2007, ואני והשמנות עשינו על האש אצל השמנה הראשית. היה כיף, כמובן. הכל היה כיף בתקופה הזו (סתם, לא. אבל זה ממש נראה שהכל היה מושלם בתקופה שבה יכולתי לישון בבית כל יום). אני זוכרת שלקראת חצות אמרתי להן "עכשיו תתחיל השנה שבא אנחנו נתגייס", חבל שלא ידענו שחצי מאיתנו יקבלו חתיכת דחייה ויתגייסו רק במרץ-אפריל 09  אבל העיקר שזו לא אני! (תכל'ס, מזל שכל זה מאחורי. למרות שיש לי עוד הרבה...).

קצונה

אז הייתי בכנס ביום חמישי בהרצליה. האם ניתן להגיד שהצליחו לשכנע אותי, אפילו במקצת? אז ממש לא. האמת שבדיוק ההפך!  עם כמה שהדעות שבאתי איתן היו נגד קצונה, יצאתי עם עוד חסרונות ל"רשימה" מהפוסט הקודם-קודם. בעיקר העובדה שאין שום סיכוי לקבל תפקיד אחר, אלא רק קמב"צית, וגם שצריך לחתום שנה קבע (ולא 9 חודשים כמו שחשבתי). בקיצור, אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז עכשיו זה הכי ברור בעולם. פשוט לא.

מה שכן היה מאוד נחמד, זה שפגשתי את חברתי מהקורס, ובמהלך הכנס הזה יצא לנו לצחוק על כל מיני דברים (ישנים וחדשים), וקצת נזכרתי בתקופה של הקורס. חבל שהיא מיהרה הביתה ולא רצתה שנישאר עוד קצת.

הסמכה וכו'

ההסמכה שלי, מן הסתם, מתקדמת. לאט לאט, מאוד לאט, אבל איכשהו מתקדמת. בעיקרון היא אמורה להסתיים ביום שני שבוע הבא, אבל אני לא יודעת אם זה אכן יקרה. האמת שזה ממש לא ברור לי, כי יש שתי אופציות מאוד הגיוניות: האחת, שיאריכו לי את ההסמכה, כי אני לא זוכרת את החומר בעל-פה ואם הייתי עושה עליו בגרות הייתי מקבלת "רק" 70-80, וזה גם מאוד הגיוני לדעת הכל מושלם אחרי שלומדים הכל תיאורטית. או בקיצור, יש אנשים שחיים בסרט. מצד שני, המסמיכה שלי יוצאת לחפש"ש ביום ראשון ה-28.12, שזה בעצם אומר שצריך להתחיל לתפקד בלעדיה, וזו סיבה טובה לסיים את ההסמכה שלי עד אז. ועל איזו אופציה אני מהמרת? אני משתדלת להיות אופטימית, ומאמינה שהתקופה הלא פשוטה הזו הולכת להסתיים בשבוע הקרוב. אבל... נחיה ונראה.

חוץ מזה, השבוע האחרון עבר בצורה די שגרתית, אך מבאסת. חזרתי לבסיס ביום חמישי בערב (אחרי הכנס), סגרתי שבת משעממת (אך פחות משעממת מהרגיל). בראשון הייתי אמורה לצאת לאפטר, אך לרוע מזלי גיליתי בבוקר שבאותו ערב יתקיים ערב גף (השלישי או הרביעי מאז שהגעתי לבסיס, לפני פחות מחודשיים. הם ממש מגזימים עם ערבי הגף האלה...), אז האפטר נדחה ליום שני. רק שבהמשך היום "התגלה" פתאום שבשני-שלישי אני צריכה לעשות מטבח, אז הוחלט שהאפטר יתבטא בכך שאני אצא רבעו"ש במקום חמשו"ש. הכל טוב ויפה, עד שברביעי בבוקר "התגלה" שאני צריכה להיות באיזה כנס משעמם בבסיס בחמישי בבוקר. אז יצאתי ברביעי, אבל בחמישי בבוקר קמתי ב-6:00 ונסעתי לבסיס. הכנס עצמו היה מאוד משעמם, ובכלל - לא מתאים לאנשים שעוסקים במקצועות תעופתיים/מבצעיים, אלא טכניים או תחזוקתיים. אז לא הבנתי כלום, בקיצור. הכנס הזה הסתיים בדיוק 5 דקות לפני שיוצא אוטובוס מהבסיס (והבא אחריו רק אחרי שעה ורבע), אז התחלתי ללכת מהר לכיוון הש.ג., וכשהתקרבתי ראיתי שהאוטובוס כבר שם. כשחייל אחר התחיל לרוץ לאוטובוס, החלטתי שכנראה גם אני צריכה לעשות דבר דומה כדי להספיק. אז רצתי, וזה היה כל כך קשה אחרי כל הזמן הזה... כשהגעתי סוף סוף לאוטובוס, התנשמתי כאילו אני אחרי ריצת 2,500 בבגרות בספורט (שלא התקיימה בסוף), וכאב לי רוב הגוף. האמת שזה קצת מפחיד.

מינוס

לאחרונה גיליתי שלמרות שלא יצא לי להיות הרבה בבית בתקופה האחרונה, בכל זאת הצלחתי להוציא כמות מכובדת של כסף. קודם כל, נתחיל מזה שכשבדקתי מה מצבו של חשבון הבנק שלי, גיליתי להפתעתי (טוב, בעצם זה לא היה כל כך מפתיע) שירדו לי כ-840 ש"ח מכרטיס האשראי החודש, כאשר היו לי בסך הכל כ-600 ש"ח (אחרי שנכנסה ה"משכורת"). ככה שיוצא שאני במינוס של 227 ש"ח, מאוד משמח לגלות את זה בחשבון שקיים פחות מחצי שנה. אבל הגיע הזמן, זה הרי היה קורה מתישהו...

חוץ מזה, אבא שלי נחרד לגלות שחשבון הפלאפון שלי מאוקטובר-נובמבר היה 450 ש"ח, מה שגרם לו לצאת באיומים. אבל בסדר, זה עוד מהתקופה שהייתי בעובדה ולא היה לידי טלפון שאפשר לדבר בו על חשבון הצבא. אבל הגענו למסקנה שאני מכורה ל-SMSים, ולמרות שיש לי מחיר די מוזל עליהם (20 או 25 אגורות לאחד. זה סבבה, לא?) כדאי שאני אתחיל להיגמל. הבעיה היחידה היא שנרשמתי ל-1,000 SMSים בחינם של פלאפון בחנוכה, ככה שאני אאלץ לדחות את הגמילה לאחרי החג...

הכי בא לי עכשיו - שאני כבר אסיים את ההסמכה וכל השטויות האלה, אחזור הביתה בצורה יותר נורמלית, וסוף סוף אבא שלי יעשה לי ביטוח על האוטו. חוץ מהשבוע חופש שהיה בראש השנה, לא נהגתי מאז אותו בוקר של ה-31.8. קיים בי פחד שאני אאלץ לשלוח את עצמי לעוד כמה טסטים חוזרים...

יסמין.