אז איכשהו קרה שיצאתי בסופ"ש הזה, וזה ממש מגניב. לא שלא מגיע לי, הרי סגרתי את השבת הקודמת (זו שהתחילו לתקוף בה), אבל אחרי ההפחדה של "במלחמת לבנון השניה היו חיילים שלא ראו את הבית חודש" (מפיו של אחד הקצינים), קצת הפתיע אותי כשבבוקר יום רביעי, אחרי שחזרתי מהאפטר, המ"ע שלי (שזה סוג של מפקדת למי שלא יודע) אמרה לי כמה משפטים, וביניהם "...ומחר תצאי הביתה". אני קצת הופתעתי, אבל ברור שלטובה. האמת שמבחינת התפקיד שלי, אין שום סיבה שאני אסגור את השבת הזו, באמת שאפשר לתפקד שם עם פקמ"צית אחת. אבל איכשהו יש מן נורמה כזו שבזמן מלחמה אמורים לא לצאת הביתה יותר מדי, ולכן גם אבא שלי היה מופתע ששחררו אותי השבת. מצד שני, אחרי השבת הזו אני כנראה הולכת להמשיך עם יציאות של 11-3, ממש כמו בתקופת ההסמכה שלי. אז בעצם כשיוצאים 11-3 במקום 2-2, זה סוג של "לא לצאת הביתה בגלל מלחמה".

האמת שיש פה משהו קצת מוזר, אני לא מבינה איך זה בדיוק קרה ככה. אחרי שסיימתי את כל הדברים עם היציאות הגרועות - טירונות (עשיתי 12-2, אבל רק פעם אחת  נו טוב, רובאי 01), קורס (סוגרים 21 פעמיים. למזלי יצא קצת פחות בגלל ראש השנה. מצד שני, ראש השנה זה החג היחיד שבו יצאתי, מאז בכל החגים הייתי בבסיס - למשך כל החג) והסמכה (11-3 עם אפטר אחד בשבועיים) - בדיוק בסיום של כל זה, כשכבר חשבתי איך אני הולכת להתחפשן ולראות את הבית חצי מהזמן, התחילה המלחמה (שהיא לא באמת מלחמה בתכל'ס, אבל אנשים מאוד אוהבים לקרוא לזה ככה. גם אני).

זה נראה כאילו אני מקטרת על זה שבגלל הלחימה היציאות שלי דפוקות - אז ממש לא! באמת שלא אכפת לי לסגור 21 ו-56 ולא יודעת מה עוד יש בצבא הזה, הרי אני פה נותנת את השנתיים שלי בשביל הבטחון של אזרחי מדינת ישראל. בשביל דברים כאלה התגייסנו. במקרה הזה זה אפילו מדובר בתושבי הדרום, שזה אומר גם אני והמשפחה שלי, ואני חיה בצורה כזו שגם בבית וגם בבסיס אני בסכנה. הדבר היחיד שאמרתי הוא: איך זה קרה בדיוק ככה?! זה כאילו מכוון מראש, שבשניה שאני אסיים לעשות 11-3 תתחיל מלחמה. זה מה שכל כך מוזר ומפתיע.

אז כמו שאמרתי, בשבוע האחרון נכנסתי גם אני לטווח של הקסאמים. זה דבר שחשבתי עליו כבר מראש, וכבר לפני כמה חודשים היו את האנשים האלה שניסו להפחיד ואמרו "עוד קצת ואנחנו בטווח של הקסאמים!", אבל עובדה שזה קרה רק לאחר שחיל האוויר השולט הפציץ את המכוערים האלה. כרגע הכל די רגוע ושקט מבחינתי, לא נפלו קסאמים על הבית (ולא על היישוב כולו), ועל הבסיס - גם אם אם היו נופלים קסאמים אסור לי להגיד את זה  בסך הכל אני מרגישה די מוגנת. בבית יש מקלט, בבסיס יש מרחבים מוגנים כמעט בכל מקום שאני אהיה בו. לא יצא לי עדיין ממש לפחד (מה שלא מפתיע ממש את עדן...) ואני מקווה שהמצב ישאר ככה.

בקרוב אמורה להתחיל פעולה קרקעית בעזה (ולא, זה לא משהו שאני יודעת מהצבא, אלא מהטלוויזיה. האמת שאני לא אמורה לדעת דברים כאלה מהצבא כי זה קשור לירוקים), שזה דבר שקצת מבאס לחשוב עליו, כי בפעולה כזו ברור שיהיו לנו חיילים הרוגים. כולם אומרים שזה הכרחי להכנס עם כוחות חי"ר ושריון ושיש מטרות שרק ככה אפשר לפגוע בהן... אולי זה נכון. אבל רק מלחשוב על זה נהיה לי רע.

איכשהו, בין חג (שבכלל לא שמתי לב שהוא היה) למלחמה, הסתיימה לה שנת 2008. השנה, לשם שינוי, לא הייתי עם החברות בסילבסטר. בשנים קודמות עשינו על האש בערב כזה, או לפחות ראינו סרט. השנה הייתי במפי"כ ברגעים שבהם עברנו ל-2009. זה קצת מוזר, הרי זה שינוי כל כך גדול... אני מניחה שגם אם הייתי באפטר באותו יום, לא היינו יוצאות לבאר שבע, אז לא הפסדתי הרבה . האמת שהיום בערב סוף סוף יש סופ"ש שכולן בבית (מצחיק שאני אומרת "סופ"ש שכולן בבית", כשרק חצי מאיתנו באמת לא נמצאות בבית), ואנחנו קצת בהתלבטות מה לעשות. ככל הנראה האופציה היחידה היא להפגש בבית של מישהי ולראות 'הישרדות'. מן הסתם גם לאכול. נראה כבר...

זה הגיע די מהר...

אגב - יום הולדת 19 בעוד כחודש וחצי. זה באמת הגיע מהר!