ביום רביעי האחרון נסעתי לאורתופד בבית החולים הצבאי בחיפה. כן, זה כל כך מטומטם, שחיילת שגרה ומשרתת בדרום צריכה לנסוע לשם בשביל רופא מומחה. אבל ככה זה כשאין תורים בדרום / במרכז. נוסעים לצפון. חברה שלי (שמתגייסת עוד שבוע, ועל זה אפרט בהמשך) הצטרפה אליי, כנראה 7 חודשים בלי לעשות כלום זה מספיק זמן כדי לקפוץ על כל הזדמנות לעשות משהו (נו טוב, סתם הגזמתי. אני הייתי צריכה לשכנע אותי בשביל שתבוא, וגם כן - היא באה בגלל שזה היה סוג של מפגש פג"פים). יצאנו מהבית בערך ב-8:00 בבוקר, וחזרתי הביתה רק בסביבות 21:30. אמנם פגשנו שם את עדן, אבל בקושי היינו ביחד... הם שניהם הלכו לקניון בזמן שאני הייתי אצל הרופא, עשיתי צילומי רנטגן, התבשרתי שיש לי עקמת כפולה, הייתי ממש בשוק, וכמובן, כמו בצבא - חיכיתי הרבה! יצאתי משם עם מסמך שמפרט רשימה יפה של פטורים והמלצות, ביניהם פטור ממטבח ועבודות רס"ר. חשבתי שפה הסתיים כל הסיפור, נגמרו הכאבות, וכמובן גם הטחינות... אך לא! אתמול הייתי אצל הרופא בבסיס שלי, ששלל מיידית את כל הפטורים, ונתן לי פטור מצחיק מהרמת מעל 20% ממשקל גופי (ממש עוזר לי! אפשר לחשוב שחיילות בלי הפטור הזה מרימות כל יום 10 ק"ג בשעות הפנאי שלהן...). בכלל, הזלזול שלו זה דבר מטורף, הוא בטוח שכולם באים עם מחלות שהם ממציאים רק בשביל לקבל פטור. הוא בקושי האמין לי שעשיתי רנטגן (למרות שזה כתוב בחוו"ד מהאורתופד), הוא רק אמר כל הזמן שאלה פטורים לא חוקיים על פי הצבא (כאילו שלגב שלי אכפת מהחוקים של הצבא. הרי אם כואב לי הגב מפעולות מסוימות, וידוע שיש לי בעיה בגב, אז יכול להיות חוק כלשהו שייקבע שאני צריכה להמשיך באותן פעולות?!). אבא שלי הגיש קבילה על זה, נראה איך יתקדם...

בינתיים, אני אמורה להתחיל עוד שבוע חצי-שבוע שמירות (כלומר משני עד חמישי), כנראה שיסדרו לי להיות עם נשק מקוצר (בלי קשר לפטור, שבו היה כתוב "שמירות בישיבה בלבד עם אפוד לידה ונשק מקוצר". סתם בגלל שיש אנשים מקומבנים שיכולים לדבר עם מי שצריך) אבל לא בטוח. אני מניחה שאני אאלץ לעמוד חלק מהזמן, אני תוהה עד כמה זה חוקי... בינתיים אני בערך-פטורה ממטבחים, שזה סבבה כי זה גם יותר אינטנסיבי (כלומר הרבה יותר גורם לכאבים) וגם אני שונאת את זה בלי קשר לכאבים.

חוץ מזה שהשמירות יצאו על פורים ועל הגיוס של החברה, זה די בסדר. החבר טוען שהוא ישאר בבסיס בחג, ונוכל להפגש מדי פעם (בהפסקות שיש בין שמירה לשמירה).

היינו אמורים לצאת היום, הטייסת, למן טיול שכזה.. לא ממש טיול אפילו, מן יומיים מסריחים כאלה שבהם זורקים אותנו באיזה מתקן של הצבא ליד מצפה רמון, ועושים שם כל מיני פעילויות שקשוקות לספורט למשך יומיים. אפשר להגיד שזה אחד הדברים שלא הייתי רוצה להשתתף בהם...

לצערי יש אנשים שחשבו אחרת, ולצערי הרב יש להם יותר פסים על הזרוע (בעצם בלי ה"יותר", כי לי כרגע אין בכלל, לארבעת החודשים הקרובים), ולכן הם יכולים להחליט שאם חיילת א' שונאת ספורט ולא רוצה לצאת לטיול, וחיילת ב' מתה על ספורט ופעילויות כאלה, הרי שהחיילת שתצא היא כמובן חיילת א'!!! וכמובן שיש סיבה, אבל אף אחד לא רוצה להגיד לי אותה. כן, אני בטוחה. בטח סיבה כמו "אין לי כוח לשנות את מה שכבר נקבע", מאוד משכנע.

כמובן גם שבגלל שחיילת א' יוצאת, וחיילת ב' נשארת בבסיס לעשות משמרת במקום חיילת א', הרי שחיילת א' תצטרך להחזיר ימי משמרת לחיילת ב'... ולכן הוחלט שחיילת א' תצא שו"ש (כמו קורסיסטית מסריחה בעובדה שהרגע יצאה מהבקו"ם), כדי שחיילת ב' תקבל בחזרה את הימים המגיעים לה. וכמובן, חיילת א', זו שנדפקת, זו שקיבלה עונש כפול - היא אני! הפלא ופלא...

בכל אופן, לשמחתי הרבה - כתבתי "היינו אמורים", כלומר שזה התבטל בסופו של דבר!!! מאוד שמחתי לקבל את ה-SMS מהמפקדת אתמול בערב, ובעצם לגלות שאני לא הולכת לקום מחר ב-5:30 בבוקר כדי להספיק לאוטובוס שבכל מקרה יגרום לי להגיע באיחור לבסיס (כי אין אוטובוסים בשעה שהם רוצים שאגיע), לא הולכת לבזבז יומיים בלספור את הדקות (לפחות לא בזמן הקרוב), וכמובן לא הולכת לצאת שו"ש ולבטל את התוכניות לסופ"ש! בקיצור, היה לי ממש מזל הפעם...

בקרוב שתי חברותיי הטובות מתגייסות סוף סוף לצבא ההגנה לישראל (חשבתי האם יהיה נחמד לנסח את זה כ"בקרוב שתי חברותיי הטובות הולכות לעשות את אחת מהטעויות הגדולות בחייהן", אבל ויתרתי. יהיו טעויות יותר גדולות ). אחת מהן שבוע הבא, והשניה בעוד כחודש. כשאני חושבת עכשיו על יום הגיוס שלי ועל הטירונות, עולה בי המחשבה של "פשש, טוב שזה עבר. הן לא יודעות מה מצפה להן!". ואכן מצפה להן הרבה... זה מעבר ממש קשה, במיוחד לאנשים שלא רגילים להיות עצמאיים, ואני יכולה להעיד על עצמי שרק לאחרונה התחלתי להתרגל לכל העניין הזה של הצבא, וגם לא ממש...

אחת הבעיות שניצבות בפניי היא קניית מתנות גיוס. בניגוד ליום הולדת, שזה אירוע די לא-מיוחד שמתרחש מדי שנה, גיוס זו נקודת מפנה חשובה, או לפחות נקודת מעבר משלב מסוים בחיים לשלב אחר. אז ברור שאין קשר בין כל זה לבין הסיפור של המתנות, אבל איכשהו נראה לי שהפעם צריך קצת יותר להשקיע במתנות. התחלתי להכין את המתנה לזו שמתגייסת שבוע הבא, כמעט סיימתי (חסרים רק כמה דברים). לגבי השניה - התחלתי לחשוב על כמה רעיונות, אני מקווה להחליט וליישם.

רכישתו האחרונה מלפני כמה שעות:

החלטתי שהגיע הזמן להגדיל את האוסף...

לילה טוב,

שנזכה לשמוע אך ורק בשורות טובות!!!

יסמין.