חזרתי היום הביתה לאפטר, אחרי זמן שיא של שהות בבסיס יחסית לחיילים החפ"שנים שאני מכירה (שבוע ויום). התחלתי שבוע שמירות ביום שני שעבר, שנמשך כל השבוע חוץ מהסופ"ש, שבו מישהי מהגף החליפה אותי על מנת שאני אוכל לסגור שבת במשמרת הרגילה שלי (כיף). ככה בעצם יצא שסגרתי עוד חג, את פורים, והוא מתווסף לרשימת "החגים שיסמין סגרה מאז הגיוס", שהם יום כיפור, סוכות, שמחת תורה, חנוכה ופורים, ובעצם אפשר להגיד בקיצור "הכל חוץ מראש השנה" (שבו היתה הדממה של שבוע, וזה היה ממש נחמד). לא כל כך מפריע לי לסגור בחגים כמו פורים או סוכות, שאותם אני גם ככה לא ממש אוהבת. אבל חגים כמו חנוכה, או פסח, זה ממש מבאס לסגור. לשמחתי, ככל הנראה בפסח תהיה שוב הדממה, ואני אקבל חופש של כמה ימים (למרות שיש משהו מגניב בלעשות את ליל הסדר בבסיס).

שבוע השמירות היה ממש נחמד. בגלל הנכות שלי וההמלצות של האורתופד, זכיתי לקבל נשק מקוצר, שזה צעצוע ממש ממש נחמד שכיף להסתובב איתו, והיה באסה להפרד ממנו היום. בנוסף, ריחמו עליי ונתנו לי להיות ברכב שעושה סיור פנים, שזה אומר לנסוע עם עוד נגד/קצין ולעבור בכמה דת"קים (החניה של המטוסים אפשר לומר) בבסיס, לבדוק שהכל בסדר ושאף בדואי לא הסתנן לבסיס ומנסה לפרק כנף של מטוס קרב. בסך הכל זה היה ממש כיף, גם כי יצא לי להכיר כמה נגדים וקצינים ממש נחמדים ממקומות שונים בבסיס, וגם בגלל ההזדמנות של להכיר את הבסיס, המבנה שלו, המיקומים של הדת"קים. יצא לי להכנס לאחד הדת"קים, להתסכל על מטוסי הקרב שנמצאים בו, ולהיות קצת , למרות שאני כבר חצי שנה בחיל האוויר וכבר ראיתי מטוסים ומסוקים, אבל בכל זאת - היה מאוד מרשים לראות אותם נחים להם שם. כמובן שהשעות של השמירות היו בערך החלק המעצבן היחיד בכל הסיפור הזה, מכיוון שהשמירות האלה הן רק בלילה. שמרתי בשעות 21:00-00:00 ו-3:00-6:00, מה שהיה די מבאס כי נאלצתי להתעורר ב-2:30 בלילה ולקלל את כל העולם על השעה הדפוקה הזו. אה כן, וב-5:30 לראות את הזריחה ולהתווכח עם הנגד "מה כל כך רומנטי בזריחה?! אם חבר שלי היה מעיר אותי כדי לראות ת'זריחה, הוא היה מקבל חתיכת כאפה לא רומנטית בכלל לפנים!".

את השמירה האחרונה סיימתי אתמול ב-3:00 (קצת שינו לי את השעות בשמירה האחרונה, ככה שסיימתי ב-3:00 ולא ב-6:00. וכמובן בשעה שהשמש התעוררה לה, אני כבר ישנתי!), והלכתי לישון כשהפלאפון דלוק, כי חשבתי שאם יצטרכו אותי למשמרת במגדל אז יתקשרו אליי (כמו שהמפקדת עשתה ביום חמישי ב-12:00, בלי שבכלל היה אכפת לה שהלכתי לישון אחרי 6:00). ב-13:44 בערך התעוררתי, התפלאתי שהשעה כל כך מאוחרת ועדיין לא קראו לי. התקשרתי אליהן, ומסתבר שיש לי אפטר היום! היה יכול להיות נחמד אם היו מודיעים לי על זה בזמן, למשל יום קודם, או כמה שעות קודם, ולא מצפים שאני אקרא מחשבות של אחרים. אבל בסדר, לא התווכחתי למרות שכנראה זה יעלה לי ביום אחד (הייתי אמורה לצאת ברביעי, ואני מניחה שעכשיו אני אצא בחמישי).

חוץ מכל עניין השמירות, לפני כמה ימים קרה הדבר שעלול "לשנות את חוקי המשחק", או במילים אחרות: לשדרג את הת"ש שלי ברמות מטורפות! אני מתכוונת לכך שהגיעה פקמ"צית חדשה למחלקה, מה שאולי אומר שבתום ההסמכה שלה אנחנו נהיה 3 פקמ"ציות במחלקה, מה שאולי אומר שיגיע רגע האמת ואני אפסיק לצאת חצאים, ואעבור לשלישים!!!! רק שבת ל-3, ולא שבת ל-2, שזה ממש על הפנים כי אי אפשר להספיק יותר מדי בסופ"ש אחד מסכן, במיוחד לא כשהחבר שלי גר במרכז והתחבורה הציבורית שומרת שבת (גם אחרי שהשבת יוצאת). במיוחד לא כשהוא בטוח שאני אבוא איתו ביום שישי הקרוב לראות סרטים אצל חברים שלו, בעוד שהחברה הכי טובה שלי יוצאת פעם ראשונה הביתה מהצבא, מטירונות  . בקיצור, אם באמת יש לי מזל (ויש לי, אבל אם יש לי באמת המון מזל) אני הולכת לזכות ביציאות ממש ממש מגניבות, שיתנו לי קצת יותר מרחב, ואולי סוף סוף יגיע היום שבו אני אפסיק לרדוף אחרי רכבות במוצ"ש ב-19:00 בגלל אוטובוסים שמאחרים (אחד הדברים המעצבנים, זה קרה לי לפני שבוע וחצי..). אה כן, וזה גם יהיה 2-5 או 3-4 באמצע השבוע, אבל זה כבר ממש בקטנה. הרי גם היציאות יומיים-יומיים שיש לי עכשיו, הן רק ברמה התיאורטית, בתכלס - אולי היה שבוע אחד שבו יצאתי יומיים-יומיים, כי תמיד צץ משהו - שיחה, תורנויות, תור לרופא, אירוע משפחתי, טיול מסריח (ההוא שנדחה, שאני מקווה לא לצאת אליו כי יש חתונה של דוד שלי באותו יום). ביום מן הימים אני אמצא זמן ומוזה להרחיב קצת על כל הנושא, גם על התפקיד שלי בצבא, גם על הבסיס, גם כל מיני דברים מסווגים שבא לי לחשוף (סתם!).

כתבתי מקודם בקצרה על החברה שלי, שהתגייסה לאחרונה. אז כן, אפילו זה בסופו של דבר הגיע, וה"מרץ 09" התיאורטי הזה הגיע, והיא התגייסה. קצת מוזר שאנחנו חברות כבר בערך 10 שנים, היינו תמיד באותה כיתה, את רוב המקצועות למדנו ביחד (חוץ מבתיכון - המגמה ומתמטיקה הפרידו ביננו), אבל פתאום, לא הרבה זמן אחרי סיום הלימודים, אני התגייסתי, והתחלתי את המסלול שרובנו עושים, אבל בחודש אוגוסט ולא במרץ. ופתאום כל דבר אני עשיתי קודם - טירונות, קורס, שירות סדיר... ורק עכשיו היא מתחילה את כל הטררם הזה, יותר מ-6 חודשים אחריי. לא יודעת, זה קצת מוזר ההפרש הזה, אבל עכשיו היא כבר נפרדה מהאזרחות... אה, ואפשר לקרוא לה "צעירה" וכל מיני כאלה, שזה נחמד. אגב, רק לאחרונה נתקלתי באנשים שגרמו לי להרגיש לא-צעירה (למשל החדשה, שהתגייסה בינואר). עד עכשיו תמיד הייתי הכי צעירה כמעט בכל מקום, ופתאום אני מדברת עם מישהי והיא אומרת "אה, אוגוסט? מזמן...". אבל אני חושבת שאני עדיין צעירה בטירוף, יש לי עוד יותר מ-3 חודשים עד הרב"ט... ואז כבר נראה.

לאחרונה יש לי כאבים די חזקים ביד, בעיקר באצבעות. זה התחיל כבר לפני כמה שבועות, אבל התעלמתי וקיוויתי שזה יעבור. לצערי זה רק החמיר, ובימים האחרונים התעוררתי באמצע הלילה בגלל הכאבים האלה. זה קצת מפחיד, בעיקר כי אני לא יודעת מה גורם לזה. זה בטוח לא בגלל מכה, כוויה או קור. אמא שלי מנחשת שזו כנראה דלקת, אני מקווה שזה משהו שרופא היחידה, ידידנו החביב מהפוסט הקודם, יידע לפתור את הבעיה. עם איך שאני מכירה אותו, הוא ישים זין אחד גדול במיוחד ויהיה בטוח שאני סתם מחפשת עוד דרך להוציא פטור. אבל איזו עוד ברירה יש לי...?

דרך אגב, בקשר לפטור אין שום דבר חדש. כל מי שסיפרתי לו על הקטע עם האורתופד וכל רופא היחידה שסירב להתייחס להמלצות, הגיב ב"וואו, איזה מניאק!" ודברים בסגנון, אבל לאף אחד לא היה פתרון. אני לא יודעת למה מישהו חושב שעדיף להתעלם מעקמת חמורה שעלולה לגרום לנזק (ואז מן הסתם תביעה!) רק בשביל שעוד חיילת אחת תוכל לעשות תורנות מטבח (מה שאני לא מתכוונת לעשות).

~עד כאן החלק על הבעיות הבריאותיות של קשישה בת 19~

לילה טוב,

שמרו על אופטימיות והחזיקו מעמד!

יסמין