אאאחחחחחחחחחחחחחח,

איזה כיף להיות בבית!

הייתי עכשיו 10 ימים בבסיס, באמת שכבר נראה לי שההורים שלי חושבים ששיקרתי להם כשאמרתי שאני ג'ובניקית בחיל האוויר... וטחנתי שמירות שבוע אחרי שבוע. האמת שהייתי בטוחה שכשאני אחזור לבסיס לשבועיים האלה עם השמירות, אחרי שהייתי באילת ובהופעה של מדונה, אני אסבול מדיכאון קליני וקשיי תפקוד חמורים. אבל בתכלס זה לא קרה, אפילו קצת נהניתי בשמירות (או שסתם הכרחתי את עצמי להנות?), וחוץ מרעב כבד מאוד שסבלתי ממנו - היה ממש סבבה, כי היה לי הרבה זמן פנוי ויכולתי לישון שעות רבות. אז בקיצור, ממש מפתיע שלא קרתה לי אחת התופעות המוזרות האלה, במיוחד אחרי אירוע כמו ההופעה, כלומר אחרי שמחכים למשהו הרבה זמן וסופרים את הימים, אז כשהוא עובר מרגישים מן תחושת ריקנות ובאסה. וזה לא קרה לי. אני מרגישה כאילו ההופעה לא "השפיעה" עליי עד כדי כך. או שפשוט היתה ההופעה, נהניתי, וזהו - ממשיכים הלאה. בכל מקרה זה ממש טוב!

אתמול יצאתי הביתה, כמו שאמרתי, אחרי ימים רבים של שהייה בבסיס. השמירה שעשיתי היתה אמורה להסתיים קרוב ל-6:00 בבוקר, והאוטובוס הראשון בשעה 5:50. היה לי סיכוי להספיק, אבל לא גדול. בכל מקרה, יצא שהורידו אותי מהשמירה ב-5:45, אז כבר ויתרתי על העניין (כי לא באמת הייתי מספיקה לרוץ לחדר, להחליף למדי א', לקחת תיק ששוקל בערך כמוני למרות שיש בו רק כביסה, ולרוץ לתחנה - בפחות מ-5 דקות!), והלכתי לישון קצת בחדר, עד האוטובוס הבא (שהוא לצערי ב-7:40, הפרש די גדול). אז עליתי על האוטובוס הזה, והגעתי הביתה ב-8:45, ודבר ראשון שעשיתי היה כמובן להכין אוכל. הקיבה שלי פשוט השתגעה מרוב שלא הכנסתי אליה שום דבר. אז בקיצור, אכלתי קצת ואם אני לא טועה הלכתי לישון (אחרי שישנתי רק שעה אחת בלילה). אחר הצהריים אמא שלי ואני נסענו לקניון, וקנינו מתנה לחבר שלי, יש לו יום הולדת בקרוב (מקווה שקלעתי לטעם שלו) וקצת בגדים לחורף (2 חולצות) שהיו במחיר הגיוני. האמת שאני ממש שונאת לקנות בגדים, תמיד זה כל כך קשה, והקיץ קניתי רק חולצה אחת כי שום דבר לא מצא חן בעיני. אבל אתמול דווקא מצאתי כמה דברים נחמדים ב-FOX, אני מקווה שיהיה יותר בסדר החורף מהבחינה הזו. בכל מקרה הגעתי למסקנה שאני לא צריכה יותר מדי בגדים, לאור העובדה שמעל 70% מהזמן אני "מבלה" בבסיס, ששם לובשים בדרך כלל מדים, ובערב / בסופ"שים לובשים אזרחי וגם אין צורך להשקיע יותר מדי. אבל לא נורא! הקולקציה הבאה (כלומר קיץ 2010) אני אתכונן לאזרחות ואהיה צריכה להכין את עצמי גם בעניין הזה

בערך יצאתי עם הבנות, הלכנו לאיזשהו פאב "חדש" (כלומר שהוא חדש לנו). אחת מהן סיימה בדיוק קורס של חצי שנה והיה להם טקס סיום, אז היה לה הרבה על מה לחפור (בעצם תמיד יש לה...) וחוץ מזה היה ממש מצחיק. שתיתי איזשהו קוקטייל והרגשתי את הוודקה באף  ותמיד יש לי את הקטע הזה שאני מרגישה את האלכוהול זורם בכלי הדם, והן אמרו לי שהן לא מרגישות את זה. חשבתי שאצל כולם זה ככה. בקיצור, הלכנו משם ממש מוקדם, לפני 2:00 נראה לי, כי ההיא היתה עייפה מהיום הארוך שהיה. אז היא חזרה הביתה, ואני והשמנה הלכנו לשבת אצלה בבית - היה ממש משעשע, בעיקר שהעלינו זכרונות (התחביב האהוב עלינו). הלכתי לישון ב-5:00 בערך, ואני לא יודעת איך קרה - הלכתי לישון עם חלון פתוח, וקמתי עם חלון סגור! ואמא שלי טוענת שלא היא סגרה את החלון. אז מה, עשיתי את זה מתוך שינה?!

ציטוט מפוסט שנכתב בערב ראש השנה לפני שנתיים, 12/9/07:

"בני המשפחה שלי נטשו אותי בערב ראש-השנה, לטובת ארוחה אצל הרב (הקונסרבטיבי!!!) שלהם.

טוב, זה לא שלא הייתי מוזמנת, אבל ממש אין לי מה לחפש שם. גם לא אוכל.

גם ככה אף פעם לא עשינו ארוחה מיוחדת לכבוד ראש-השנה, אז זה לא יחסר לי.

השמועות אומרות שכרגע מדונה בארץ. אני כבר מתה לראות תמונות שלה מהנתב"ג או מהמלון! אני מקווה שהולכים לקרות דברים מעניינים איתה, קצת אקשן לא יזיק...

ודבר אחרון - היום נפתחה רשמית עונת החופשים-של-תחילת-השנה. ראש-השנה זה עוד כלום, כי אחריו יש לי חופש מיום כיפור עד שמחת תורה - ברצף! אני ממש אוהבת את הגשר הזה בין יום כיפור לסוכות, יש חופש של משהו כמו... שבועיים?! הרבה זמן לנוח (ולהפגש עם עדן), וכמובן להכין את עצמנו לחודשיים הקשים שיבואו בסיום החופש."

שום דבר לא השתנה!!!

גם היום הם נוסעים לארוחת אצל אותו רב, רק שהפעם אני כנראה אצטרף אליהם.

גם היום (טוב נו, לפני שבועיים וחצי) מדונה בישראל, רק שהפעם זה היה על מנת להופיע שזה בעצם שיפור ענק.

אה, כן. דבר אחד השתנה. בצבא לא מחלקים ימי חופש על ימין ועל שמאל. יש לי כרגע סופ"ש ארוך, שכולל גם את יום ראשון (אבל אני חוזרת מקוצרת לבסיס בראשון בערב), ואני לא ממש יודעת לגבי החגים הקרבים. יש לנו כל מיני פעמים שצריך לצאת בשישי במקום בחמישי, או לחזור מקוצרת, שחילקנו ביננו, אבל אני חוששת שיפתיעו אותי, ולמרות שרשום לי עכשיו "הדממה" בסוכות, אני אצטרך להיות בבסיס כי תהיה עבודה בחול המועד. נו טוב, בראש השנה של שנה הבאה זה כבר יהיה אחרת!!!

אני רוצה לאחל כמה דברים לראש השנה. לא ממש חשבתי על זה מראש, אז בטח זה לא יזרום לי כל כך, אבל סתם אני רוצה לכתוב כמה דברים, ולקוות שהם יקרו. נתחיל:

צבא - כמובן אי אפשר שלא להתחיל מהדבר שתופס 99% ממה שאני, בשנה האחרונה ובשנה הקרובה (יצא לי טוב, שאני בדיוק באמצע). האמת שאם הייתי רוצה לכתוב פה את כל מה שאני רוצה שיקרה לי בתחום הזה, הייתי צריכה 30 פוסטים רק בשביל זה. אז אני אקצר. יש כל מיני שינויים שמפקד הטייסת רוצה לעשות בגף שלי, במיוחד במחלקה שלי (אני מניחה שאני אפרט בהזדמנות, בפוסט מלא עצבים), שינויים שכרגע, מנקודת המבט שלנו היום, נראים גרועים. הייתי רוצה לבקש שזה לא יקרה, ששום דבר לא ישתנה, ושהמצב ישאר סטטי ורגוע. אבל אני מנסה להיות קצת יותר ריאלית - רוב הסיכויים שזה יקרה. ולכן אני רק מבקשת שכל שינוי יהיה לטובה, שגם אם זה יראה רע בהתחלה ואני אחשוב "פאק, אני הולכת לטחון אפילו יותר ממה שהיה עד עכשיו!", בסוף הכל יתגלה כטעות ובעצם אני אהנה ואמצה הרבה יותר ממקודם. חוץ מזה, אני מרשה לעצמי להיות קצת אופטימית: שמשהו יגרום לכך שאני אפסיק לעשות חצאים...

אהבה - אני חושבת שהמצב די טוב כמו שהוא עכשיו. אני לא יודעת אם הכל יחזיק מעמד עד עוד שנה, אבל אני רק רוצה שכל דבר שיקרה - יקרה לטובה.

חברים/חברות - כבר מזמן השלמתי עם המצב הזה, שבו אין לי "חברים אמיתיים" בבסיס. הרוב הם "חברים" מתוך אינטרסים, חלק חברים באופן צבוע, חלק חברים מתוך חוסר ברירה. אני רק יכולה לאחל שאני אשרוד את הזמן שנשאר לי, ואדע לשמור על קשר עם האנשים שכן חשובים לי, ושאני כן יכולה להגדיר כ"חברי אמת".

בריאות - לא אכפת לי, כל עוד זה מספק גימלים אני מוכנה להכל. סתם.

שכחתי משהו?

אז בקיצור, שתהיה אחלה שנה!