אני צריכה לחזור במוצאי החג מקוצרת לבסיס, מה שאומר שבעוד כשעתיים אני נפרדת מהבית (אבל הפעם לא לשבועיים, כי אני יוצאת גם סופ"ש הבא. נחמד שיש חגים מדי פעם). האמת שהסופ"ש הזה, עם החג, היה אחד הטובים. היה כיף בחמישי ללכת עם הבנות ולהכיר פאב חדש וכמובן להחליף חוויות כמו תמיד, ארוחת החג היתה פחות נוראית ממה שציפיתי והאמת שבסך הכל היה ממש סבבה, אתמול שוב נפגשתי עם הבנות - עשינו טורניר טאקי (שאני כבר שנים חופרת להן ששווה לעשות) ואחר כך זרמנו לנאפיס (רצינו ללכת לאיזשהו פאב אבל היה סגור), והיום באו אלינו לצהריים דודים שלי והיה ממש נחמד (והבן שלהם גדול ממני ב-3 שנים והעברנו חוויות מהצבא). בקיצור, היה ממש פנאן, וממש מסריח לחזור עכשיו לבסיס...

מה גם שמזג האוויר התחיל להתחרבש. באחד הימים שבוע שעבר כשעשיתי שמירות, התחיל לרדת גשם ב-4:30 בלילה, למזלי הייתי ברכב הסיור אז זה היה נחמד, אבל זה עוד סימן לכך שהעונה הפחות אהובה עליי מתקרבת. והיום ב-10:00 בבוקר היה פה גשם חזק שאפילו הצליח להעיר אותי! ואני חצי ישנה פותחת את החלון כדי לראות שזה באמת גשם ושאני לא מדמיינת. יש את הקטע הזה שיש מן "ריח של אחרי גשם", ואני עדיין לא סגורה אם אני אוהבת את הריח הזה או לא. מצד אחד, יש בו משהו מאוד טבעי ויפה, שמזכיר לי כל מיני תקופות ונותן איזשהי הרגשה מיוחדת, מצד שני זה הרבה פעמים מדכא, כל האפור הזה לא עושה לי טוב, ובכלל - קר! האמת שאין לי ממש כוח לחורף עכשיו, לא לקטע של כל הקור והבגדים הארוכים (והמעיל א' המכוער), לא לקטע של הגשם שתוקע אותך באותו מקום או מרטיב אותך, לא לכל הבעיות בהמראה/נחיתה/וואטאבר שזה יוצר למטוסים ומשגע לי את השכל...

נו, אז מתי קיץ?

יש לנו שבוע הבא, רביעי - חמישי, טיול טייסת, והאמת שקצת אין לי כוח אליו. דווקא הרבה זמן כן רציתי שיגיע כבר הטיול הזה, וראיתי תמונות של אנשים מהטייסת מהטיול הקודם (זה היה בערך כשאני הייתי בטירונות או בקורס) והיה נראה ממש מגניב. אבל עכשיו אני מרגישה שאין לי אנרגיה לכלום, אין לי כוח לטיולים ב"רחבי הארץ" (ועוד בצפון), ללינה במקום כלשהו ואין לי מושג איפה ועם מי. אני גם לא מחוברת עם המון אנשים בטייסת (בכלל, אני לא ממש מצאתי את עצמי בבסיס), ולכל הפלצנים שהיו קופצים עכשיו ואומרים לי "אז הנה, יש לך הזדמנות להכיר!", אז לא - אני מכירה אותם (אנחנו באותה טייסת, עם חלקם אני גרה ביחד 24/7, אז קשה לפספס) אבל פשוט לא מתחברת לרובם. ברור שיש כמה בודדים, בעיקר מהגף שלי, שאני בקשר די טוב איתם, אבל פה זה מסתכם.

ולמרות כל התהיות והחששות שלי, אין פה בכלל שאלה של אם לצאת או לא, כי ברור לי שאם אני ארמוז בצורה הכי עדינה שאני לא רוצה לצאת - זה רק יגרום למפקדים שלי להכריח אותי לצאת, לספר לי כמה שזה חשוב שאני אבלה עם הטייסת, ולהגיד לי שזו פקודה ועל הזין שלהם אם אני אסבול שם יומיים. אז כל שנותר לי זה לקוות שיהיה טוב. רציתי לשאול את המפקדת שלי לגבי התוכן של הטיול - אם יש מסלולי מים, אם צפוי מזג אוויר מסוים (כדי לדעת איך להתכונן, איזה בגדים להביא וכו', לא בטוח שיהיה לי אפטר לפני הטיול) אבל כמובן היא לא עונה לי. זה לא יותר מדי חכם לא לענות לחיילת שצריכה לחזור מקוצרת היום, גם עלולות להיות לי שאלות חשובות (למשל לגבי שעת ההגעה! לא סיכמנו שום שעה, אני יכולה מבחינתי גם להקטין ראש ולהגיע לבסיס ב-00:00 בלילה), ויותר גרוע - מאיפה היא יודעת שלא הלכתי להוציא גימלים בביקורופא ועכשיו אין לה מי שיעשה את המשמרת הזו? אבל כבר מזמן ידוע לי ש"חוסר אחריות" זה השם השני שלה. הו הנה, היא מתקשרת!  איזה קטע הזוי! טוב, אז קיבלתי ממנה קצת פרטים לגבי הטיול. נשמע נחמד, כמובן הכל תלוי בחברה שבה אני אהיה. יוצאות מהגף שלי בנות שאני אוהבת (את רוב הגף אני אוהבת, בעצם) אז אולי יהיה סבבה איתן. בטח יהיה לי ממש מוזר לצאת למן "טיול שנתי" אבל בלי הכיתה בבית הספר, החברות הטובות, המורה וכו'.

טוב, אני אפסיק לבזבז את הזמן עם הפוסט הזה.

להתראות!