מסתבר שלא כל מה שנראה טוב ויפה בהתחלה, נשאר ככה כשמגלים אותו קצת יותר לעומק. כמו שחשבתי, כמו שציפיתי, כמו שהכנתי את עצמי.

מעצבן אותי שיש "אנשים של דיבורים" שהם לא "אנשים של מעשים", כאלה שיודעים רק לדבר באוויר ולהבטיח הבטחות מפה ועד אזרבייג'ן, אבל כשצריך לעשות משהו (שדורש קצת מעבר) הם פתאום מקטינים ראש ועושים מה שהכי קל ונוח להם. יש יותר מדי אנשים כאלה, של דיבורים. במיוחד בצבא. זו חרא של תכונה.

אבל הכי חשוב - שאני לא ככה. אני לא מבטיחה דברים לא הגיוניים או אומרת דברים רק כדי שזה יראה טוב. אני פשוט לא אומרת שקרים. אני לא בן אדם של דיבורים, ואולי גם לא בן אדם של מעשים.

טוב, אז לא קרה יותר מדי בשבועות האחרונים. הכל ממשיך כרגיל, סופרים את החודשים לסוף (וכן, עדיין, יש הרבה!). הייתי עכשיו 10 ימים בבסיס, שבסופם יצאתי רבעוש (וזה אחרי שלא קיבלתי את שני האפטרים ש"מובטחים" לי), וזה גם די חרא כי חתמתי על יום אחד בשביל זה. עכשיו זה הזמן לנצל את ימי החופש שנותרו, כי מי יודע בכלל אם השלישה לא משקרת כשהיא אומרת שאפשר לצבור. ביום ראשון עוד שבוע אני לוקחת חופש של שבוע שלם ("רגילה"), ושבוע שאחר כך (שזה כבר חנוכה!) אני לוקחת עוד יום או שניים. מה אכפת לי? זו פעם אחרונה שאני מתעסקת בחרא הזה, בשנת 2010 הכל ילך לחפש"ש.

מחר ב-8:45 אני מתחילה ש.ג. של 3 ימים, בתקווה בכלל שאני אספיק להגיע לבסיס ולחתום על ציוד בזמן. לא פשוט לעלות על אוטובוס לבסיס ביום ראשון, אני מקווה לפחות שאלה לא השעות המפוצצות.

וזהו.

באמת שהכל כרגיל.

ומשעמם.

אבל אנחנו  א ו פ ט י מ י י ם . . .