עוד בערך שעה אני חוזרת לבסיס. זהו, נגמר שבוע הרגילה, עברו 4 ימי חופש (וקצת יותר כי זה התחבר עם הסופ"ש וקצת עם יום ראשון), הגיע הזמן לחזור לבסיס.

שביזות? כן, קצת. לשמחתי אני לא סוגרת גם את השבת הקרובה, כלומר יוצא לי שליש מדומה. למה מדומה? כי אחריו אני סוגרת שתי שבתות רצופות (כלומר מישהי מחליפה אותי ואז אני מחזירה לה), וזאת משום שהיא עושה שמירות שבת שהיא מחזירה בגלל שהחלפתי אותה כשהיא היתה חולה... בקיצור, סיפור ארוך, הפואנטה - אני יוצאת גם בשבת הקרובה, ואחריה יהיה קצת באסה אבל נסתדר.

השבוע יש לי לעשות משמרת לבד כל השבוע, מהרגע שאגיע לבסיס עד יום חמישי כשאצא הביתה. משמרת של 4 ימים, ות'אמת שזה ממש כלום כי כבר הגעתי לכפול מזה. אנחנו נטחנים שם מכל הכיוונים, שכבר דבר כזה נראה לי בסדר. אפילו אולי יש לזה כמה יתרונות.

בקיצור, איך ניתן לסכם את הרגילה הזו, הרגילה הכמעט יחידה שהיתה לי כל השירות שלי (אם לא מחשיבים את זו שהיתה בתחילת הקורס, בפז"מ של 3 שבועות) למרות שיש לי כבר שנה ו-4 כמעט (כבר ציינתי שטוחנים לנו ת'צורה?)? היה מגניב ללא ספק! הרבה יותר שונה מחופש מבית הספר. כשיש חופש של שבוע מבית הספר (כמו שהתחיל היום לאחים שלי), זה לא נראה הרבה כל כך (במיוחד לעומת חופשים כמו פסח או החופש הגדול), כולה שבוע, ויש המון שיעורים ועבודות להכין. לעומת זאת, שבוע של אזרחות עבור חייל זה אחד הדברים השונים והמיוחדים שאפשר לקבל, זה מן סופ"ש ארוך במיוחד. פתאום יש זמן להכל, לא חושבים כמה שצריך לרוץ ולעשות ולהספיק (כמו בחמשו"ש רגיל או באפטר), פתאום אפשר להשלים דברים (ואני לא מדברת רק על שעות שינה), לקנות דברים שכבר הרבה זמן מתכננים (למשל קניתי מעמד לדיסקים שאני כבר המון זמן רוצה), וכמו שכבר ציינתי יש המון זמן להיות עם עצמך ולחשוב - שזה גם טוב וגם רע. יצא לי לדבר על זה אתמול עם חברתי לעבודה (אם אפשר להגדיר את זה ככה), על זה שפתאום שיש כל כך הרבה זמן לבד, אבל לבד באמת ולא ה"לבד" המדומה של הבסיס, אז פתאום יש זמן לחשוב ופתאום קולטים כמה חרא בצבא (כלומר זה מה שקרה לי שחשבתי לעומק על דברים, אני מאחלת ומקווה שאצל אחרים זה ההפך). היא שאלה אותי למה בדיוק אני מתכוונת, כי זה הרי נושא שכבר טחנו וקיטרנו עליו המון, אבל הסברתי לה משהו שהיא כנראה כבר יודעת רק שחשבתי על זה יותר לעומק ויותר "נכנסתי לזה". היא אמרה לי שכדאי לי להזכיר את כל העניין הזה למפקדת החדשה שלנו מדי פעם, לא בקטע של לנדנד לה או לקטר לה כל היום - "אוף, איזה חרא פה!", יותר לכיוון שהיא תכיר שיש פה את החיילת המסוימת הזו, שהיא שונאת את העבודה, שונאת את הגף, שונאת את כמות התורנויות שמקבלים ביחס ליציאות של החיילים, שונאת ושונאת ושונאת... וכמובן שבוזה. אבל חבל שאני נכנסת לזה עכשיו, דווקא היה לי בסדר עם לחזור לבסיס.

יש כל מיני דברים שממש בא לי לכתוב עליהם, אבל אני מרגישה שאין לי זמן לזה, ואם כבר יש אז אין לי את המוזה ואת הכוח להשקיע בחפירה אמיתית. אבל אולי, מתישהו...

אני צריכה לארגן כמה דברים אחרונים בתיק הגדול שלי, אז שיהיה שבוע טוב!

ביי.