עבר עליי שבוע די מסריח, שלפניו סגרתי שבת וכנראה שגם השבוע שלפני השבת היה מסריח אבל אין לי זיכרון לכל כך הרבה זמן אחורה. עשיתי 3 לילות במקום 2, וזה די משמעותי כי זה באמת דופק את שעות השינה. ובהתחלה במוצ"ש גיליתי שמבוטל לי האפטר שאמור היה להיות ביום שלישי בגלל שיחת גף מזדיינת, ורק ביום שני החליטו לדחות ת'חרא הזה ליום רביעי ולהוציא אותי לאפטר. כמובן שבשלישי בבוקר התגלה עוד דבר שכמעט מנע ממני לצאת לאפטר (וממש בדקה ה-90!), אבל בסוף "ויתרו לי" ונתנו לי לצאת, אבל בתנאי שאני חוזרת למחרת באוטובוס ביוצא ב-07:15 מהתחנה המרכזית בב"ש... מה שאומר שקמתי ממש מוקדם (05:45) כי אני הרי לא גרה בתחנה המרכזית של ב"ש, לא בסביבתה והאמת שאפילו לא בב"ש עצמה! גם יום רביעי היה מאוד מסריח, העבודה שאנחנו עושות מאז שהמפקדת שלנו השתחררה יכולה לפעמים להיות מאוד מעצבנת, במיוחד בשבועות שיש בהם כל מיני דברים מסובכים ומעצבנים, ובמיוחד כשהאנשים שאני תלויה בהם לוקחים את הזמן ולא עושים את העבודה שלהם כמו שצריך (וכמובן שאחר כך באים אליי בטענות ואני צריכה להתגונן). ואם כל זה לא מספיק, עשו לי 3 הפסקות חשמל (מתוכננות, אבל בלי להודיע לי) תוך כדי שאני מנסה להשלים את הדבר המעצבן הזה. בקיצור, היה שבוע מעצבן ביותר!

בחמישי בבוקר סוף סוף הגיע הרגע, ירדתי מהמגדל והייתי אמורה לצאת באוטובוס של 10:40, אבל לקח לי הרבה זמן להעביר משמרת (בגלל כל הבלאגן הנ"ל) ואיחרתי את האוטובוס הזה (מי יכול להגיד עכשיו שאני חולת בית ושיותר חשוב לי לצאת הביתה מאשר שהמשמרת תעבור טוב?!?), ככה שהייתי בש.ג. רק ב-11:00 (כשהאוטובוס הבא הוא ב-12:00), למזלי תוך כ-10 דקות של ניסיונות כושלים לתפוס טרמפ, הגיע בחור שנסע צפונה ולקח אותי מהבסיס עד הצומת שליד הבית, זה הכי כיף בעולם! ויצא לי להנות מהתענוג הזה רק פעמיים בכל השירות שלי, למרות שזה לא נדיר שאנשים נוסעים צפונה מהבסיס ("צפונה" נחשב גם אזור המרכז), אבל פשוט בדרך כלל אני משתדלת לבנות על האוטובוס ולא על טרמפים (כי בימים שאין מזל אפשר להתקע שעה בש.ג. ולא להשיג טרמפ). הגעתי הביתה בסביבות 11:45, ודי מהר הלכתי לדפוק שנ"צ של מעל 4 שעות. הייתי פשוט חייבת להשלים את החסר מהשבוע המגעיל שעבר עלי.

ואז כבר התחילה ההרגשה של הסופ"ש. הכנתי דיסק לאוטו עם 23 שירים ממש טובים, אבל המערכת באוטו שלי החליטה לדחות את הדיסק הזה (זה ממש מצחיק, מכניסים אותו, המערכת חושבת כמה שניות, ואז מוציאה אותו החוצה ומנגנת גלגל"צ!). בערב היינו 3 בנות בבית של אחת מאיתנו, שיחקנו כל מיני משחקי קופסא מפגרים (כמו "הרמז", משחק שרק לאחרונה למדתי איך לשחק אותו וייקח שנים עד היום שבו אני אנצח במשחק), זה ה"ג'וק" החדש שלנו ות'אמת שעם כמה שזה נשמע מעפן זו ממש אחלה דרך לבלות ביחד. זה לא שנמאס לנו מהפאבים, למרות שקצת כן בעצם כי המבחר כל כך מצומצם (מה לעשות שבדרום המגוון די עלוב, ובנוסף רוב הפאבים שם של סטודנטים או לגילאי 21+ / 24+ וכו') אבל זו גם דרך.

והיום בצהריים, כלומר ממש עוד מעט, ניסע כל המשפחה לסעוד את נפשנו במסעדת בשרים. היה לנו מנהג ללכת לדפוק ארוחה לכבוד התעודות, ומסתבר שהיום אח שלי קיבל תעודה. כמובן שאנחנו כאלה ילדים חמודים ומוכשרים, ככה שההורים שלנו יודעים מראש שהם יראו בתעודות ציונים מעולים, ויודעים מראש שיהיה צריך לחגוג את זה במסעדה. אני לצערי כבר לא מקבלת תעודות, הלוואי שהייתי יכולה להתחלף עם אח שלי ולהיות בכיתה י"א (למרות שצריך ללמוד מתמטיקה... טוב, אז לא משנה!). בקיצור, כרגע הארוחה היא רק בזכותו. וטוב שזה יצא בסופ"ש שאני בבית, כי אני לא יודעת אם הם היו מחכים לי עם זה.

אני אזוז להתקלח, שאני אספיק לפני שנצא. שבת שלום!