סונג'רתי ללכת להדרכה של יומיים בצריפין, משהו שקשור במחשבים. ההדרכה הזו נמשכת יומיים כמו שאמרתי (שלישי-רביעי), ועושים בה "יומיות", כלומר לא ישנים שם. כמובן שצריפין ויומיות זה לא השילוב הכי אטרקטיבי עבורי (ת'אמת שכל דבר שכולל יומיות יהיה לא ממש אטרקטיבי לדעתי, אולי אם זה יהיה ממש קרוב לבית), וגם לא איזשהו קורס חופר. אבל כבר "נבחרתי", וחשבתי לפחות שאני אהנה מקצת יותר בית. אבל לא, מסתבר שהבית היחיד שאני אקבל יהיה בשלישי בערב, כלומר בין שני הימים. בעצם אני יוצאת מחצרים בתחילת הקורס, וחוזרת לשם בסופו. ועכשיו הפואנטה מתקרבת - בגלל שלהגיע מחצרים לצריפין זה עניין של יותר מכמה דקות, אני אמורה לישון במגורים ולצאת בבוקר על האוטובוס של 05:50 (שעה שאני שקיימת מבחינתי רק כשאני עושה שמירות!). לא, חס וחלילה שאני אצא הביתה ערב קודם לכן, אקום בשעה קצת יותר נורמלית ואסע לצריפין! מה פתאום, שיהיה קצת היגיון בצבא? הכי הגיוני שאני סתם אשאר בעוד ערב מיותר בבסיס. במקום להתחיל להסתבך בכל מיני חרטוטים עם המפקדת שלי, לאט לאט במהלך היום התבשל בי הרעיון - פשוט מאוד! ללכת הביתה בלי להצהיר על כך לאף אחד! הדילמה הזו הציקה לי במשך היום, ובערב, אחרי שירדתי מהמגדל, שיתפתי את אבא שלי בדילמה - כמובן שהתשובה שלו היתה ידועה מראש... אז המשכתי הלאה - השמנה בדיוק התקשרה אליי, וכתגובה לשאלה היא אמרה שהיא עצמה היתה מפחדת לעשות דבר כזה אבל אם אני חושבת שאין סיכון אז אולי כדאי. לבסוף, הגעתי למסקנה שצריך "להתייעץ" עם מישהו שיכוון אותי לתשובה הטובה, אז התקשרתי למר-אקס, חייל חפשן שכמובן המליץ לי להזיז את עצמי מהבסיס כמה שיותר מהר. וכך הגעתי להחלטה, ובסביבות 21:00 הייתי בבית. כשחשבתי על זה מראש, עלו בי תירוצים עלובים כמו "לא יהיה כיף בבית, כי כל הזמן אני אהיה בלחץ שמשהו יכול לקרות ויעלו עליי", אבל האמת שמהרגע שהגעתי הביתה שכחתי בכלל שאני חיילת, וחוץ מלהסתבך מעט עם האוטובוסים לצריפין לא חשבתי יותר מדי על הנושא.

לא שההתפלחות הזו נתנה לי המון זמן בית, אבל הספקתי לראות את המשפחה, להשלים פרק אחד של 'עספור', ולשבת במשך כשעתיים על נרגילה עם האח הקטן (הנרגילה הזו כנראה באמת הולכת להיות הדבר הבא!). והכי חשוב - אני אקום בערך שעתיים אחרי השעה שהייתי אמורה לקום אם הייתי נשארת בבסיס! וכמובן שאם הייתי נשארת הייתי אוכלת את עצמי במחשבות כמו "איזה פחדנית אני, איך לא יצאתי כשאין שום סכנה". נהדר.

אני רק מקווה שהפוסט הבא לא יפתח ב"זין, תפסו אותי! בקרוב המשפט והריתוק הממושך".

שני דברים קטנים שאני רוצה להוסיף בהזדמנות זו, למרות שכבר מאוחר:

• ביום חמישי הקרוב יש לנו בבסיס יום הורים של הטייסת. תמיד כשהיה דבר כזה בטייסות אחרות קצת קינאתי בהם, כי חשבתי שיכול להיות ממש מגניב להביא את המשפחה לראות את המקום שבו אני נמצאת כל כך הרבה. אבל כשגיליתי שגם תורנו הגיע לא ממש התלהבתי, בסך הכל הטייסת הזו לא ממש מעניינת, וקיים בי חשש שהאחים שלי יתאכזבו ואולי אף יקבלו את הרושם שאני עושה שירות די מעפן. וגם אמא שלי לא יכולה לבוא בגלל שיש לה הקרנה (יש לה כל יום בחודש האחרון). וחוץ מזה, תמיד ימצאו דרך להרוס את החגיגה: יש לצבא/בסיס/טייסת/גף קטע כזה, של לתקוע בכוונה דברים בימי חמישי. על הזין שלהם שיש חיילים שסוגרים חצי מהשבתות בשירות שלהם, ושיום חמישי הוא חלק מסופ"ש נדיר שלא מגיע כל שבוע. מה אכפת להם?! להם זה נוח, זה יום שאין הרבה דיונים ולא-יודעת-מה. ושוב, בפעם המיליארד, יש אירוע מטומטם ביום חמישי שיעכב את היציאה שלי (תיאורטית אני יוצאת ב-10:40, והשבוע השטות הזו מתוכננת להגמר ב-16:00). בקיצור, מעצבן... אבל אני כבר רגילה.
• פסיכומטרי... המילה שכל כך הפחידה אותי וגרמה לי לחשוב שהשחרור זה בעצם לא דבר כל כך טוב. אבל לאחרונה הכל השתנה, נכנסתי חזק לעניין הפסיכומטרי. כמובן שכרגע הכל עדיין בשלב הדיבורים והבירורים, אני פשוט מציקה לכל מי שיכול לנדב לי פיסת מידע בנושא. בשבת האחרונה, הצטרף קצין מאחת הטייסות וסיפר במקרה שהוא לומד לפסיכומטרי. כמובן שמהר מאוד התנפלתי עליו במטר שאלות מציקות, אבל הוא היה נחמד והרחיב על הנושא. הוא מאוד המליץ על High-Q (שם הוא לומד), וסיפר על השיטות המיוחדות שלהם ללימוד מילים, על הכיתות הקטנות (דבר שהבנתי שלא מתקיים ב'יואל גבע'), וכו'. הוא פחות או יותר שכנע אותי, ונראה לי שאני די סגורה עליהם. אני כמובן עדיין ממשיכה בבירורים ובחפירות, אבל יש לי כיוון מאוד ברור. אני מתכננת על המועד של דצמבר (המועד הראשון שרלוונטי אלי, לפי תאריך השחרור) שהקורסים אליו מתחילים ב-19.9 וב-20.9 (תלוי בסוג הקורס - ימי א'+ד' / ימי ב'+ה', ובוקר / ערב). אני מקווה בקרוב להרשם, שיהיה לי קצת זמן להתחיל עם המילים עוד לפני שמתחיל הקורס. שיהיה לי בהצלחה!

לילה טוב....