שס"ן = שירות סדיר נוסף.

הצעה שמקבלים חיילים לקראת שחרור, שמשמעותה להשאר עוד זמן מה באותו תפקיד, עם אותם תנאים, ולקבל משכורת קבע (משהו באיזו ה-4,000 ש"ח). לפי מיטב הבנתי, הצעות כאלה מגיעות ביחידות שבהן לקראת שחרורו של אותו חייל מאושר קיים מחסור בכוח אדם, שפירושו ששחרור החייל יפגע בתפקוד היחידה.

ועכשיו, איך כל זה מתקשר אליי? כמובן, ההצעה הזו הגיע גם אליי!

והסיפור בהרחבה: ביום רביעי לפני שבוע וחצי הייתי בתל אביב בכנס משתחררים (זה לא לגמרי קשור לכל העניין, סתם היה בא לי לדחוף את זה בהזדמנות), וחזרתי לבסיס בסביבות שעה 19:00. אחרי העברת משמרת קשה ומפרכת (לדעתי ההכי קשה וארוכה שהיתה לי אי פעם בשירות), הייתי צריכה למצוא טרמפ למחלקה, ובסופו של דבר אחרי הרבה מאמץ, מפקד הגף שלי קיבל רכב והתנדב להסיע אותי. הנסיעה לשם היא די קצרה, אולי 5 דקות, אבל הוא הספיק בנסיעה הזו להעלות את נושא השס"ן, לנסות לשכנע אותי למה זה שווה ומשתלם, ולהוכיח לי שהמחלקה נדפקה מבחינת כוח אדם (לא כל כך חידש לי...). עניתי לו שאני לא ממש יודעת, והקורס של הפסיכומטרי מתחיל ב-19/9, ושמאוד קשה לי לסגור כל כך הרבה שבתות. סיימנו את השיחה בכך שהוא אמר "תחשבי על זה", ואני חשבתי לעצמי "טוב נו, אני אחשוב על זה. על דרך עדינה להגיד לו שאין לי כוח להשאר פה אפילו לא עוד דקה אחת!". לאחר מכן הגיעה שבת בבסיס, ושבתות בבסיס הפכו בזמן האחרון לסבל קשה ביותר. אמנם הבריכה נפתחה כבר, והיא פתרון מצוין להעברת הזמן המת, אבל חוץ מזה, באמת שכבר ממש קשה. במיוחד כשרואים את הסוף, כשסוגרים והמחשבה היחידה שעוברת בראש היא "טוב נו, רק עוד 3 כאלה...". בבריכה הייתי בין היתר עם חיילת שמשתחררת כשבועיים אחרי, שבקלות רבה חשה הזדהות עם כל מכאוביי. במוצ"ש, כשחזרתי לעבוד והסבל רק התגבר, כבר הפכנו את עניין השס"ן לבדיחה, ואפילו סוג של המחזתי את המשפט שבכותרת (כלומר צעקתי אותו ועשיתי תנועות ידיים מוגזמות). אגב, אותה חיילת קיבלה גם היא הצעת שס"ן אחרי מספר ימים... דבר נוסף, השבוע החיילת שנחשבת המפקדת שלי (למרות שהיא צעירה ממני) עשתה לי שיחת מוטיבציה ושכנוע לגבי השס"ן. כמובן שהיא לא הסתירה ולא הכחישה שיש לה אינטרס מטורף שאני אשאר, כי אחרת היא באמת הולכת לטחון, ברמות לא הגיוניות (משהו כמו לסגור את כל השבתות). אני רק אמרתי שאני רואה המון חסרונות, ושאני צריכה זמן לחשוב על זה. האמת שאם זה היה כל כך קל, הייתי מסרבת על ההתחלה, וחוסכת לשניהם את הזמן של נסיונות השכנוע האבודים מראש. אבל יש לי תחושה שכדאי להיות זהירים בקטע הזה, שלא "יעלבו", אין לי כוח לעוד טאקלים והתנכלויות, אני רוצה לסיים בשקט ולהעלם משם. זה הכל!

אז מה מצבי כרגע? כן, אפשר לומר שהסוף מתקרב בצעדי ענק.

נשארו לי עוד 3 שבתות לסגור, כולל את השבת שיומיים לפני השחרור (ואני עדיין מתפללת שיקדימו לי את השחרור בכמה ימים, ואז אני לא אצטרך לסגור את השבת הזו).

נשארו 37 ימים, שזה בערך חודש ושבוע.

לא נשארו תורנויות! סיימתי עם הכל. ודווקא הש.ג. האחרון היה ממש כיף, שמרתי עם חיילת ממש מצחיקה, ובשמירה האחרונה שכנעתי אותה ואת החייל ששמר איתנו להזמין פיצה לש.ג., היה טעים ומצחיק!

זהו.

אני באמת לא יכולה לחשוב על שום דבר מלבד השחרור.

אני כל כך מחכה לזה.

שיגיע כבר.