לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

לומדת פסיכולוגיה, מובטלת, קצת משועממת ובעיקר - מנסה לחיות...

Avatarכינוי:  .yasmin.

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2010

עדכונים


אז מה הולך באזרחות?

כרגע לא יותר מדי.

הימים שלי די רגילים ומשעממים, אבל אני לוקחת את הזמן הזה כסוג של חופש וזמן למנוחה לפני הקורס.

 

קורס פסיכומטרי

הקורס מתחיל עוד שבוע בדיוק, ואני מנסה לאגור כוחות כמה שאפשר על מנת להתחיל ת'קורס עם כמה שיותר מוטיבציה ומרץ. אני בינתיים לומדת מילים, זה מה שצריך לעשות לפני הקורס. בעיקרון יש באיזור ה-3,000 מילים בכל שפה (אנגלית ועברית). אח שלי שעושה קורס אחד לפני (ועושה את המבחן ביום שבו אני מתחילה את הקורס...) המליץ לי להתחיל מהאנגלית, אז אני עכשיו בערך על 1,100 מילים שאני יודעת. לא משהו יחסית לזה שעוד שבוע מתחיל העומס של הקורס, אבל אני מאמינה שאני אעבור את החצי עד תחילת הקורס, וגם ככה בהתחלה המצב יחסית רגוע ויש זמן לכל מיני השלמות. לגבי העברית, רק עכשיו התחלתי לסדר את המילים (כלומר למיין מה אני מכירה מראש ומה לא), זה תהליך קצת ארוך כי צריך לעבור אות-אות ולהתסכל מילה-מילה ולהחליט מה ידוע לי ומה לא, וכמובן מה שאני חושבת שאני יודעת אני צריכה באמת לוודא שזה הפירוש הנכון. ב-High-Q כל עניין לימוד המילים הולך במחשב, כלומר באתר שלהם, שזה לדעתי פטנט שגובל בגאונות קלה, כי אני מתארת לעצמי איך הייתי נתקעת ומסתבכת אם הייתי צריכה ללמוד מתוך "מילון" של מילים, או מתוך כרטיסיות מסריחות. במצב הזה, האתר עושה לי "שטיפת מוח" (זה באמת נקרא ככה: BrainWash) של מילים בסטים, ואני בוחרת כמה מילים יהיו בכל סט, באיזו מהירות, ואם הוא גם יקריא לי את המילים בנוסף לכתוב. זו דרך ממש מגניבה, ואני רואה איך לאט-לאט אני מתחילה לקלוט מילים. עדיין יש לי בעיה עם המילים המוזרות, כל מיני מילים ארוכות כאלה שקשה לזכור. אני יותר טובה בלזכור שמות עצם, מאשר פעלים, שמות פעולה ותואר וכל הדברים המוזרים האלה. מי שיסתכל עלי מהצד כשאני עם ה-BrainWash יוכל לשים לב שמדי פעם אני פולטת איזה קללה או סתם משהו עצבני, בגלל איזו מילה ארוכה ולא שימושית, או לפעמים בגלל המצב ההפוך - מילה יותר מדי קלה, שכבר הייתי מזמן אמורה להעיף לרשימת המילים שאני יודעת.

חגים

החגים ת'אמת די משעממים. שמתי לב שהשנה לא כתבתי פוסט בערב ראש השנה, מה שלמיטב זכרוני הייתי עושה רוב השנים. אולי כי מדונה לא בארץ הפעם? בכל מקרה, בגלל שזה עתה השתחררתי ויש לי חופש מפה ועד הודעה חדשה (כלומר מפה ועד ה-20/9), לא כל כך התלהבתי מראש השנה, וכל האלה שיצאו שלשוש או רבעוש היו יכולים מאוד לשמוח, אבל אני בבית מיום ראשון. בעצם מיום שני ה-30/8 אבל לא משנה... בהמשך השבוע יהיה יום כיפור, חג שכל שנה אני מתעצבנת מחדש על המנהגים שבו ועל הדרך של רוב האנשים שאני מכירה לקיים את המנהגים/מצוות. אני ואח שלי גם כן שוחחנו על הנושא לפני כמה זמן, גם על העניין של הצום, וגם בכללי - למה יש כל כך הרבה אנשים ששומרים כשרות (הפרדת בשר וחלב, חזיר וכו') אבל לא שומרים שבת? וסיכמנו את הדיון בכך שמכיוון שלכל אחד מותר לעשות מה שבזין שלו כי יש פה (סוג של) דמוקרטיה, אנשים רוצים להרגיש טוב עם המסורת אז הם עושים את מה שהכי קל לעשות, והרי לשמור כשרות זה הכי קל בארץ (גם לי יוצא לשמור כשרות בערך 90% מהזמן, כי אוכל לא כשר הרבה פחות זמין!), ולעומת זאת לשמור שבת זה כבר רמה אחת מעל - זה אומר לא לעשות כמעט כלום בשבת, והרי שבת זה היום בשבוע לעשות אתכל הדברים המגניבים שלא התאפשר לעשות באמצע שבוע. ועוד סיבה לכל העניין היא שהרבה אנשים נגררים אחרי העדר, או כמו שהם מגדירים "אני רגיל מהמשפחה/מהמסורת", שזו כמובן חרא סיבה, אבל בסדר. אם יש אלוהים, הוא בטח נקרע עליהם מצחוק. אז מה עוד עם החגים? עדן ידידי הטוב הזמין את עצמו אלי ליום כיפור (נו בצחוק, אתה באמת מוזמן לבוא!), וגם כל החברות שלי יוצאות, אז יהיה יום כיפור קלאסי כמו בימי הילדות (מה שלא קרה בשנתיים האחרונות - לפני שנה חברה טובה שלי סגרה, ולפני שנתיים אני סגרתי בקורס בעובדה). האמת שאפשר לומר שבא לי שכל החגים האלה יעברו כבר, ויהיה אפשר להכנס לסוג של שגרה.

איך אני עדיין נדפקת מהצבא...?

שתי החברות הכי טובות שלי משרתות בצבא בימים אלה (ובחצי שנה הקרובה). שתיהן התחילו את השירות בתפקיד שהיציאות בו הן 11-3 בשנה הראשונה, ויש שיפור כלשהו בשנה השניה. אחת מהן קיבלה 10-4 עם אפטר החל מהשנה השניה, והשניה קיבלה לעשות שלישים. כמובן שזה לא כל כך הסתדר, כי יש את החברה שעושה חצאים (מה שהשתלב טוב מאוד עם היציאות שלי), ויש את ההיא שעושה שלישים, אז מדי פעם היא יוצאת בשבת שלנו, ומדי פעם לא. אבל זה היה מצב בסדר יחסית, כי היא זכתה לכמה שבתות בבית יותר מאיתנו. אבל עכשיו בא הטוויסט - הוחלט במחלקה שלה לחזור לחצאים בגלל מחסור בכוח אדם ולעשות 10-4, שזה נראה בתור התחלה טוב ויפה, רק מה? שנתנו לה לסגור את "השבת הלא נכונה" בגלל שגם חייל אחר רצה את אותה שבת, והם לא הצליחו להגיע להסכמה ובסופו של דבר פתרו את הכל בהגרלה... שחברתי הטובה הפסידה בה. אז החל מעוד שבועיים בערך, היא תתחיל לצאת שבתות הפוכות ממה שאני והחברה השניה יצאנו עד כה. שזה מסריח, זה חרא, זה על הפנים - הרי הן כמעט לא יפגשו אחת את השניה, עד חודש מרץ! זה טירוף, אני לא יודעת מה אני הייתי עושה במקומה, אבל זה משגע ת'שכל. באמת מזל שזה קרה אחרי שהשתחררתי, ואני "יוצאת" את כל השבתות ואוכל לראות את כל אחת מהן בנפרד. יש להן כמה פתרונות ביניים עקומים מאוד, אבל שום דבר לא באמת יחליף את הסופ"שים הנורמליים.

קצת ספורט..

בזמן האחרון התחלתי לצאת להליכות בערב. זה התחיל מהליכה קצרה של שעה או פחות, ולא למרחקים ארוכים כל כך, והמשיך והתפתח, וכרגע אני במצב שכל פעם שאני הולכת אני מוסיפה עוד קצת, מאריכה לתוך עוד איזשהי שכונה, עושה שוב את אותו מסלול וכו'. האמת שהתחלתי עם זה סתם במקרה, באיזה ערב משעמם, אבל איכשהו בינתיים זה לא נמאס לי ואני אנסה להפוך את זה לספורט קבוע שאני אעשה. בנוסף, אני גם מתלבטת אם ללכת לחדר כושר או לא. בעקרון מבחינת רישום ומנוי אני יכולה להסתדר, אני פשוט חוששת כי חדר כושר הופך להיות מטלה מציקה בשלב מסוים, מן מעמסה כזו של "צריך לעשות את זה היום", ואז בשלב מסוים פשוט נשברים ומפסיקים. זה מה שקרה לי בגיל 14, הלכתי לחדר כושר 3-4 פעמים בשבוע, עד שאחרי 8 חודשים נמאס לי וזה פשוט נפסק. אז אולי מצד אחד שווה לנסות, אולי הפעם זה לא יהיה ככה (למרות שממש קשה לי להאמין, עם איך שאני מכירה את עצמי), מצד שני אם הסוף כל כך ידוע מראש, אולי עדיף להתרכז כבר במשהו שיותר קל להתמיד בו, כמו ההליכות. אז בינתיים אני אעזוב את עניין חדר הכושר לזמן מה, קצת נחשוב על זה...

שעון חורף

המעבר לשעון חורף מזה ביאס אותי. אני זוכרת שזה היה ככה גם לפני שנה, ואני גם זוכרת איך שמחתי במעבר לשעון קיץ (למרות שהייתי צריכה לקום ממש מוקדם ביום שישי בבוקר). המעבר לשעון חורף תמיד סימל את סופו של הקיץ, שמתחיל להחשיך מוקדם וכבר מתחיל להיות קריר בערבים. האמת שהתחושה הזו יכולה להיות מאוד מדכאת, עם כמה שהחורף פה הוא לא באמת חורף ומספר הימים שבהם באמת גשום לא עולה על חמישה. אבל זהו, אין מה לעשות. אני שוב חייבת להשלים עם זה - הקיץ אוטוטו נגמר, ושיהיה בהצלחה.

 

ובזאת אני אסיים...

קצת מתחיל לכאוב לי הגב, ושזה בעייתי כי אני אמורה לשבת פה עוד כמה וכמה שעות וללמוד מילים מפגרות. נראה איך אני אסתדר.

אז שיהיה המשך שבוע מקסים, ו...

ביי.

נכתב על ידי .yasmin. , 13/9/2010 12:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



16,721
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.yasmin. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .yasmin. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)