בימים האחרונים קשה מאוד להתחמק מההתקרבות של יום-כיפור.

הרבה awayים באייסיקיו ובמסנג'ר כוללים סליחות למיניהן ואיחולי חתימה טובה, כל שיחה עם בנאדם נגמרת ב"צום קל/מועיל", ו"מלחמת האחים" בין אלה שצמים לבין אלה שלא רק מחריפה מיום ליום. אני רוצה, לשם שינוי, לכתוב פוסט רציני, ולהתייחס לנושא הצום ביום כיפור.

קודם כל, ברצוני להבהיר - אני שייכת באופן מובהק לצד של החילונים, ולחלק הקיצוני שבהם. אני אפילו מאוד קרובה לאתאיזם (יש בצד טבעת שתעיד על כך), אם כי לעולם לא הגדרתי את עצמי כ"אתאיסטית". אני דוגלת בערכים של דמוקרטיה, כמו שוויון וחירות, ולכם אני לא שופטת אנשים אשר בחרו, מרצונם החופשי, לחיות באורח חיים דתי. אני אפילו מעריכה חלק מהם, כאלו שרוב חייהם חיו חיים חילוניים לחלוטין, ופשוט היתה להם איזשהי "הארה" דתית, שגרמה להם להבין דברים שהם לא הבינו מקודם, ובעקבות כך לשנות את אורח חייהם. אני מעריכה אנשים כאלה, משום שההחלטה שלהם בנוגע לדת לא באה מתוך לחץ של המשפחה או הסביבה, ולא מתוך פופולריות ורצון להיות כמו כולם, אלא "מהלב", ממקום מאוד אמיתי. למרות זאת, אני לא מבינה אותם, אבל מה אני אגיד? שיהיה להם בכיף.

אבל, בניגוד לאנשים שבחרו באורח חיים דתי, יש סוג אחר של אנשים, שההתנהגות שלהם (מבחינה דתית, אבל לא רק) מאוד מציקה לי, במיוחד לקראת יום-כיפור. ואלה, כמה מפתיע, האנשים החילונים. אני חיה בסביבה חילונית, אבל בצורה כזאת שיש עדיין ערך לדת, שיש אנשים שמקיימים חלק מהמצוות, ובכלל - המשפחה שלי שייכת לזרם הקונסרווטיבי ביהדות, והם מאוד מקפידים ללכת לבית-הכנסת ביום שישי ובחגים, ועוד כל מיני דברים שלא התעמקתי בהם.

מפריע לי, שכשמתקרב יום כיפור, כולם נהיים צדיקים מאוד גדולים. אנשים צמים, מתענים (או שלא?) למשך 25 שעות, מסיבה בלתי ברורה. וזאת משום שהצום, לפי כל מה שידוע לי, בא לכפר על חטאים שהאדם עשה כנגד המקום, כלומר חטאים דתיים שהם כביכול נגד האלוהים. וזה בדיוק למה שאני מבינה את הצד של הדתיים, ומאוד לא מבינה את הצד של החילונים.

אם הרי אדם דתי שומר מצוות במשך כל השנה, אבל מה? התפקשש לו כמה פעמים - הוא הדליק את האור בשבת בטעות, הוא אכל שניצל ואחרי שעה בלבד אכל גבינה בטעות - אם הדברים האלה נראים לו כחטא, יש לו סיבה לצום. אם אותו אדם חושב שאלוהים יושב לו שם למעלה, ומסתכל על הפאשלות הקטנות האלה וזוכר אותן, אז הרי אותו בנאדם אכן צריך לצום, כדי שאלוהים יראה שאותו אדם יודע שהוא חטא, הוא מתחרט על זה ומוכן לסבול בשביל לקבל את סליחתו של האל.

אבל בניגוד אליו, יש הרבה אנשים חילוניים, שלא אכפת להם לנסוע ביום שבת, שלא אכפת להם כמה זמן עובר בין אכילה של מאכל בשרי לבין אכילה של מאכל חלבי (או שאפילו אוכלים שרימפס / בייקון) - האם אנשים כאלה צריכים לצום ביום כיפור? בפירוש לא! וזאת משום שאותם "חטאים" שלאדם דתי נראו נוראים, לאדם חילוני בכלל לא נחשבים כחטא, אלא חלק מאורח חיים מודרני. אדם חילוני, שחי אורח חיים חילוני במשך כל השנה, וצם ביום כיפור כדי לכפר על חטאיו כלפי האל, מה הוא בעצם אומר? האם זה לא משהו כמו "חטאתי, אני אצום, אבל כשייגמר הצום אני אמשיך לחטוא"? האם זה לא בערך כמו להגיד "אלוהים, אני עושה משהו נגדך, מבקש סליחה, ואז חוזר לעשות את אותו מעשה שוב"? שזה בעצם "אלוהים, אתה די טמבל"?

האמירה של המשפט "צום קל" מוכיחה את הכל: רוב האנשים רואים בצום משהו פיזי וחומרני בלבד, "לצום כדי לכפר על החטאים. וזהו", אותם אנשים מחפשים דרך להעביר את הצום כמה שיותר מהר, וכמה שיותר בקלות. הם לא חושבים על משמעות הצום, שהיא בעצם סבל. אם הצום קל, מהי בעצם המטרה שלו? אם לא סבלת, איך כיפרת על חטאיך? ולכן יש לאחל "צום קשה" או "צום מועיל" או כל וריאציה של "צום שעושה את העבודה".

וכמובן, חשוב לי להבהיר - אני לא שונאת באופן אישי את האנשים מהתופעה שתיארתי מקודם, אלא אני שונאת את התופעה עצמה! ומכיוון שהצום נהיה פופולרי, וכל בנאדם שמעז לקום ולהגיד "אני לא צם!" מסכן את עצמו בהתנפלות המונית (בתקווה שאין ערסים באיזור, אחרת הוא גם יקבל מכות), וכשאומרים לך "אבל מה הבעיה? כולה 25 שעות לא לאכול, אתה עד כדי כך לא שולט ביצרים שלך?" (זה תירוץ כל-כך דבילי. הרי אני יכולה לבדוק את השליטה שלי ביצרים כל יום בשנה, למה דווקא ביום כיפור? האם אותם אנשים צמים רק בשביל לבדוק אם הם יכולים? הרי אנשים בעלי היגיון לא יעשו דברים "כי זה אפשרי ואני אוכיח", אלא כי "יש בזה היגיון, אני מאמין בזה וזו האידיאולוגיה שלי") - כל כך הרבה אנשים צמים, בלי לחשוב על המשמעות האמיתית של זה, שהיא לפי דעתי לא אחרת מאשר זלזול בדת ובאלוהים.

אני באופן אישי לא נעלבת מהפגיעה הזו באל, כי כמו שכבר אמרתי, האמונה שלי בו היא מאוד מוגבלת, וקרובה מאוד למצב של "לא קיימת". אני היום בערב אצא "לחגוג" את יום כיפור, שזה בשבילי לא אירוע דתי, אלא אירוע תרבותי וחברתי לכל דבר - הסתובבות חסרת מעש ברחובות עם כמה חברות, לראות את האנשים בבית-הכנסת, לפגוש אנשים, לשבת באיזו פינת רחוב ולהעביר את הזמן... אני לא יודעת למה, אבל זה מנהג של שנים, ולמרות שיום כיפור לא מסמל בשבילי הרבה, תמיד נחמד שיש את היום הזה שכולם בחוץ (וזה לא יום העצמאות). אני מקווה שה"שוק" שעושים מיום כיפור (ומעוד כמה חגים..) ייגמר כמה שיותר מהר, ושכמה שיותר אנשים יבינו איזה מסרים בעצם הם מעבירים, בלי לשים לב....

ופה אני אסיים את דבריי.

שיהיה לכם חופש נחמד, נעים ומנוצל לחלוטין,

לחילונים שצמים - שבאמת יהיה לכם צום קל, שתוכלו אחר כך לחזור ל"חטאים",

לדתיים - שיהיה צום מועיל, (ואני מקווה שאתם עושים צבא)

ושיהיה לכולנו רק טוב!

יסמין.