אני אתחיל מהדבר הכי משמח:

ביום רביעי היה לנו מילוי מקום של 3 שעות עם המורה לתנ"ך, דבר שממש דורש הברזה. אז הברזתי

באותו בוקר נכנסתי לקיוסק המידע שלי באתר של 'עולים על מדים' (מה שאני עושה בערך 3 פעמים ביום), ומה גיליתי להפתעתי? שזומנתי להתמיין לאשכול מבצעים ופיקוח בחיל האוויר!!! שזה אומר, במילים יותר פשוטות, שקיבלתי את המיונים שהכי רציתי, שדירגתי מקום ראשון במנילה, ושאני הולכת להיות פקמ"צית!  וכן, אני יוצאת מנקודת הנחה שלא תהיה לי בעיה לעבור את המבחנים האלה. הבעיה תהיה אם יתנו לי תפקיד מהאשכול הזה שאני לא רוצה... אבל היי, כשנגיע לגשר נחצה אותו (בתקווה שלא נגיע לגשר הזה אף פעם). בקיצור, אני ואבא שלי מאוד שמחנו, כי הוא זה ששלח פקסים ללשכת הגיוס, מדור קד"צ (קדם צבאי) וכו', וכמובן שיש לו איזשהו אינטרס שיהיה לי טוב בצבא...

אז קצת פרטים טכניים: לפי מיטב הבנתי, ייערך כנס הסבר על התפקידים באשכול בתאריך 13.3.08, שאליו אני כנראה אסע עם חברה מהכיתה שגם קיבלה את הזימון הזה. אחרי שירשימו אותי וירעילו אותי (במובן הצבאי) בכנס הזה, נצטרך לקבוע תאריך שבו נתייצב למבחנים קשים ומפרכים, שבהם אני אוכיח להם שאין ראויה ממני להיות פקמ"צית בחיל האוויר והחלל של צבא ההגנה לישראל! ואז צו גיוס חדש, יום הגיוס, בסיס עובדה, טירונות, קורס... טוב, לזה יש עוד זמן

אז לסיכום החלק הזה: איזה כיף שהצבא החליט סוף סוף לעשות בשכל ולא לבזבז אותי על סתם תפקיד דפוק של כלל צה"לי. חוץ מזה, אני כל-כך שמחה שלא הלכתי למיונים של רכזי מתגייסים, כי... פאק! עכשיו הייתי רכזת מתגייסים! (כי תכלס, אין מה לא להתקבל לזה). אולי לקחתי הימור או סיכון, כי לא ידעתי מה ישלחו לי בסבב השני, אבל למזלי זה השתלם ביותר ואני ממש קרובה לתפקיד שבו אני חושקת בערך מאז תקופת המנילה.

למחרת קרה עוד משהו משמח ביותר: רכזת השכבה וכמה מורים אמרו לנו ש... אנחנו הולכים לישון באכסניה בטיול השנתי! עם כמה שזה נשמע מפגר, אבל אחרי שהתרגלתי לרעיון של לינה באוהל עם עוד 11 בנות, שרובן לא בדיוק חברות שלי, אז פתאום מאוד מיוחד לחשוב אפילו שתהיה אכסניה, עם מקלחת ושירותים בכל חדר, וכמובן - צחוקים ובדיחות אישיות! ללא ספק זה הרבה יותר עושה חשק לצאת לטיול השנתי. כי למרות שזה טיול אחרון וטיול של י"ב וכל זה, אם יש לינה באוהלים של 12 בנות, ומקלחות משותפות לכל בנות השכבה, זה לא ממש עושה חשק לצאת.

בקיצור, ממש מגניב שזה קרה, ועכשיו כבר ממש בא לי שהטיול הזה יגיע. אין לי ספק שהולכים להיות צחוקים ברמות גבוהות ביותר, וכמובן גם כמה מאות תמונות שיישארו מזכרת משעשעת מהחודשים האחרונים של התיכון.

ועכשיו למשהו קצת פחות משמח ואופטימי, אבל ביחס למה שקרה לאחרונה אפשר להגיד "שאלה יהיו הצרות שלי". אתמול הצטלמתי לתמונת המחזור. זהו. הכל ברור, לא?

יש אפשרות לשנות את רוע הגזרה, וללכת להצטלם מחדש (בטח יעלה כמה שקלים). אני וחברה אחת לפחות כבר מתכננות לשגע שם את הצלמת, כנקמה על התמונה הגרועה שהיא עשתה לנו עכשיו (טוב שיש את מי להאשים).

חוץ מזה, בימים האחרונים סיימנו את כתיבת ספר המחזור של הכיתה. אני חושבת שבקרוב נצטרך להתחיל להצטלם ולערוך את הדפים, ואני בטוחה שייצא מגניב ביותר.

לאחרונה מכים בי כמה ציונים לא טובים בכלל. אחרי שאתמול נירית כתבה בפוסט שלה שיש לה תקופה של ציונים טובים, ושרואים שההשקעה משתלמת, אצלי זה ממש ההפך.

הדוגמא הראשונה היא, כמו תמיד, מתמטיקה. קיבלתי 0 בשני בחנים (אחד מהם בוחן פתע. אבל השני הוא אחד שלמדתי אליו), ואין לי מושג איך זה כי ידעתי את החומר. בכל זאת, לא הצלחתי להגיש שום דבר. היום ישבתי קצת עם המורה בשיעור חופשי שהיה לי, ותכלס אני יודעת את החומר התיאורטי, אבל משהו בפתרון של התרגיל לא מצליח לי.

עוד דוגמאות? מבחן בתנ"ך שאליו למדתי הרבה זמן, הרבה שעות כל פעם, השאלתי ספר מיקוד מחברה שלי והייתי בטוחה שאני יודעת את החומר פיקס. הציון? 70. ואחר-כך מצפים שאני אבוא ליום שיש בו 3 שעות תנ"ך...

מבחן בהיסטוריה - המקצוע האהוב עליי, שאליו החרישה היא תמיד מהנה (ולכן גם מרובה), ידעתי את כל החומר וגם את החומר שירד (כי מיקוד בהיסטוריה זה מעצבן. איך מלחמת העולם השניה יכולה להגמר בלי שום קרבות?!). ציון? 86. ולא, זה לא ציון טוב, ביחס לזה שזה היה מבחן בהיסטוריה, על כמות לא ענקית של חומר, שאני למדתי הרבה זמן וידעתי את החומר מצוין. אני חושבת שהמורה הזו אוהבת לדפוק בציונים, גם שנה שעברה זה היה ככה, אבל הפעם זה כבר מעצבן. זה הציון הכי נמוך שלי בהיסטוריה מאז כיתה ח' (ובכיתה ח' מי בכלל לומד?!?).

בתקווה לעוד הרבה פוסטים אופטימיים (ההתחלה היתה אופטימית, למי ששכח),

ולעוד הרבה 29 בפברואר,

שבת שלום!

יסמין.