שלום ולילה טוב,

אני פה בניסיון נואש לשחזר את הפוסט שהתחלתי לכתוב והאתר הדפוק הזה לא שמר לי. למזלי או לצערי הייתי באמצע, השאלה היא אם זה "הייתי כבר באמצע" או "הייתי רק באמצע". בכל מקרה, זה מאוד מעצבן אותי, כי הפוסט זרם ממש טוב, והרחבתי הרבה ודווקא הפעם החרא הזה לא עבד.

אז אני אנסה, למרות שיש לי הרגשה שהעצבים יגרמו לי להפסיק באמצע.

אז היום יום-ההולדת ה-50 של המלכה. אני נוהגת לכנות את ה-16.8: יש"מ - יומולדת של מדונה. בעצם זה לא ממש "נוהגת", המצאתי את זה שנה שעברה...

בכל מקרה, מה באתי לכתוב? (כלומר מה כבר כתבתי...). איכשהו אני מרגישה שיש לי עוד סוג של יום-הולדת בחודש אוגוסט. בעצם אפשר לומר שיש לי את החצי יום-הולדת החודש (הרי תאריך הלידה שלי הוא 21 בפברואר, אז ה"וחצי" זה ב-21 באוגוסט), אפשר לומר שזה בגלל ה-13.8 המקודש (שבו עברתי טסט, שזה עוד סוג של לידה), אולי אפילו אפשר לומד שזה בגלל שהחודש אני מתגייסת? בעצם לא, זה די ההפך מלידה. אז גם היש"מ הוא עוד יום-הולדת, או תאריך חשוב, שיש בחודש אוגוסט. איזה מגניב שיש לה יום-הולדת.. (לעזאזל, אני סתם כותבת דברים כדי שייצא ארוך כמו שיצא מקודם. אוף). איך אני אוהבת אותה.. מעניין איך היא חוגגת. מצד אחד זה שמח, אבל מצד שני זה די באסה להגיע לגיל 50. זה גיל די מבוגר למען האמת. אבל בעצם זו מדונה, אז הכל בסדר. אין מה לדאוג.

לשמחתי הרבה יש בטלוויזיה כל מיני תוכניות לכבוד היש"מ. ערוץ 3 המעצבנים האלה עושים ערב מיוחד לכבוד זה, אבל הם משדרים רק דברים שיש לי ב-DVD (הסרט "I'm going to tell you a secret" מסיבוב ההופעות של 2004, וההופעה בלונדון מה-Confessions tour מ-2006). לדעתי הם היו יכולים לשים דברים קצת יותר ישנים ונדירים (מבחינתי), כמו סיבוב ההופעות מ-1990 או מ-1984. אבל בטח לא היה להם כוח ללכת עד כדי כך אחורה, אז הסתפקו בשנים האחרונות. אבל לא נורא, יש עוד ערוצין, כמו MTV ו-VH1 ששמו לב שיש יש"מ. אצלם זה בעיקר מצעדים של קליפים, שזה דבר שדי חוזר על עצמו (ולא רק ביש"מ), אבל תמיד כיף לראות. שמרתי את לוח השידורים במחשב תחת הכותרת "לוח שידורים לחג"

קוקה קולה וילג', מחזור 8, 13-15 באוגוסט

אז היום בצהריים חזרתי מחוף אכזיב אשר ב... בצפון נו, למי אכפת איפה? רחוק מאוד, בקיצור.

האמת שבפוסט המקורי הרחבתי הרבה (מה שהספקתי), אפילו על הנסיעה המגעילה שהיתה לנו לשם. אבל השטויות של האתר עיצבנו אותי יותר מדי ואין לי כוח לחזור על זה.

אז הבה ונעבור לחלק החשוב (ועכשיו אני אפסיק לנסות לשחזר ממקודם, כי לפה לא הגעתי). נתחיל מהחלק הכי קריטי - אין תמונות! וזאת מדוע? משום שהחכמה שהיתה אמורה להביא מצלמה, החליטה שזו הזמדנות מאוד טובה לשכוח. קצת מוזר, כי היא בן-אדם שלא שוכח כלום, ואפילו נלחצת סתם וחושבת שהיא שכחה דברים שבסוף היא מגלה שהיא כן הביאה. בקיצור, זה הדבר הראשון (ובערך היחיד) שעיצבן אותי על ההתחלה. במיוחד כי באילת היו לנו 2 מצלמות (אחת אני הבאתי ואחת היא), ועכשיו יש לנו 0. זה התחלק לא טוב כל-כך...

~חלק שמתאר את הנסיעה ברכבת, כולל את הנסיעה מתל אביב לנהריה שהיתה ברכבת מאוד מאוד מסריחה~

~חלק שמתאר את ההמתנה להסעות לוילג' בתחנה המרכזית של נהריה. זה היה בערך שעה!~

~חלק שמתאר את הזמן שחיכינו מחוץ לוילג' עד שנכנסנו~

אז נעבור לחלק שבו הגענו לקוקה קולה וילג'? יאללה. אחרי שבדקו לנו את התיקים (הוזהרתי מראש שהם ממש מוציעים כל בקבוק וכל תוחתונים מהתיק, ועושים סריקה מאוד יסודית. אבל אצלי ממש לא קרה - הבודקת חיטטה קצת בתיק ושלחה אותי לדרכי), נכנסנו לוילג' והלכנו לחפש את הקאזה שלנו (למי שלא יודע ולא מכיר - הקאזות שם אלו מן בקתות מקש, שכל אחת מיועדים ל-3 אנשים). אחרי חיפושים לא ארוכים במיוחד (למזלי שמנה היא בעלת כושר ניווט טוב), מצאתי את קאזה 157 החמודה שלנו, שמנו את התיקים, "חילקנו" את המיטות. למיטב זכרוני בשלב הזה הלכנו לאכול (מזל שהגענו בדיוק בשעה של האוכל), אני חייבת לציין שהאוכל שם היה ברמה טובה מאוד, אני מאוד נהניתי! אני מקווה שגם בבח"א 10 (הבסיס שבו אני הולכת לעשות את הטירונות והקורס) יש אוכל כזה טוב.

לאחר מכן הלכנו לכיוון הבריכה והים, את רוב הזמן עד הערב העברנו שם - בבריכה, בים (בניסיונות לקפוץ על הגלים מבלי שייכנסו מים לעיניים), במטקות (השמנות היו די גרועות לצערי), באומגה למים (זה די כיף כמו שזה נראה, אבל מאוד קצר וממש לא מפחיד עם כל האדרנלין של דברים כמו בלונה פארק למשל). בערב היה מופע סטנד-אפ של אורי חזקיה, וזה היה אחד הדברים היותר קורעים שהיו לי לאחרונה!  היה כל-כך מצחיק, הוא ממש טוב הבחור הזה.

אני אכתוב בקצרה שמצבי הבריאותי הדרדר בשלב מסוים של הערב, והיו לי כמה תופעות לוואי (כנראה של התייבשות. למרות ששתיתי!) שאני מניחה שעדיף לא לתאר (סתם, זה לא כזה נורא. אבל בכל זאת). למחרת בבוקר הלכתי למרפאה, היה רופא מאוד נחמד ועוד שניים צעירים כאלה שלא ממש הבנתי מה הם עושים שם. הרופא שם לי אינפוזיה (וזה היה כואב ברמות היסטריות, יותר מכל דקירה שאני זוכרת! כמעט בכיתי) והייתי שם בערך שעה. בזמן הזה ניסו ללמד אותי לשחק שש-בש, אבל זה כבר היה הניסיון השני שכשל. בשלב מסוים יצאתי משם, שמחתי מאוד שמעכשיו הכל הולך להיות בסדר (ובאמת היה די בסדר מאז). חזרנו לבריכה ולים, בשלב מסוים השמנות שיחקו שש-בש ואני שוב ניסיתי להבין את המשחק המוזר הזה, ומן הסתם שוב זה לא ממש הלך. בערב היתה הופעה של להקת הבית של קוקה קולה וילג', שהיתה הרבה יותר טובה מהחרא שציפיתי שהיא תהיה!

בלילה הזה קרה לנו פעמיים שערסים נדבקו לקאזה שלנו על מנת להרעיש, דבר שמאוד הפתיע אותי - איך זה לא קרה בלילה הראשון?! אבל הם הלכו מהר.

היום בבוקר קמנו יחסית מוקדם, אכלנו, והלכנו להחזיר את המנעול וכל השטויות שצריך להחזיר. הקמצנים האלה לא נתנו לי לקחת את הפחיות שנשארו לי (נשארו לי עוד 3, אבל הסכימו לתת לי רק אחת). אני לא מבינה למה הקמצנות הזו, הרי הם צריכים לתת לי 7, מה אכפת להם מתי אני לוקחת אותן?! הייתי ממליצה לאנשים שמתכוונים לנסוע לשם בשלושת המחזורים שנשארו, לקחת 6 פחיות עד הלילה השני, כי ביום האחרון אפשר לקבל רק אחת.

בסביבות השעה 9:20 יצאנו מהוילג' לכיוון תחנת הרכבת של נהריה. משם עלינו על רכבת שתקח אותנו הביתה, אך לא לפני שנסבול נסיעה של מעל 3 שעות, כולל ניסונות קשים לא להירדם (אבל הצלחתי!). בשלב מסוים הייתי ממש צריכה "להתפנות", אז החלטתי שאין ברירה ואני אאלץ להשתמש בפעם הראשונה בשירותים של הרכבת. ואכן, גיליתי למה עד עכשיו לא התקרבתי למקום הזה... זה פשוט מגעיל! הייתי בטוחה שאחרי יומיים עם השירותים של הוילג' שום דבר כבר לא יפריע לי, אבל מסתבר שטעיתי - יש יותר גרוע. וזה גם זז! בקיצור, לא מומלץ בכלל.

עכשיו אני אסיים את הפוסט הזה,

אני מרגישה שיצא לי ממש מעפן יחסית למה שהיה קודם, שזה די חרא.

נראה לי שהמילה "חרא" נכנסת לסלנג היסמיניסטי חזק...

לילה טוב,

יסמין.