מחר אני מתגייסת.

אחרי המון זמן של ציפיה זה סוף סוף קורה - אני מצטרפת לצבא ההגנה לישראל!

אתמול והיום נערכה מסיבת גיוס מתמשכת, שהתחילה בשישי בצהריים כשאני אספתי את עדן מהרכבת (והייתי בשוק כשראיתי מישהו מהשכבה שלי עם מדים ונשק!), ונגמרה לפני כחצי שעה. המסיבה כללה אוכל טעים וכל מיני דברים מצחיקים, ובלילה ישנו כולנו (כל הפג"פים) אצל שמנה. כמובן שלא הדגשתי נקודה מאוד חשובה - עדן הטריח את עצמו לנסוע 3 שעות ברכבת כדי לבוא ולחגוג איתי את המאורע המרגש! שזה כמובן מאוד חביב מצידו, למרות שהוא החליט לחזור עכשיו ולא לבוא איתנו לבית החייל מחר בבוקר (ולהאשים אחרים בזה... ). אבל הוא הכין לי מתנה ממש מגניבה, אז זה בסדר. וגם שאר המתנות ממש מגניבות, חלקן גם שימושיות ולכן הן נמצאות כעת בתיק המנופח שארזתי.

עוד דבר חשוב - אתמול בצהריים נסגר לי השער של הבית שלי על הרגל. זה פשוט חוסר מזל מטורף - אני כבר מעל 11 שנים גרה בבית הזה, השער מעפן כבר לפחות כמה וכמה שנים, אבל דווקא יומיים לפני הגיוס אני נזכרת להיפצע ממנו! נהיה לי פצע דוחה ומלא דם, אבל בערב הוא כבר נראה יותר בסדר. אני לא יודעת איך אני אסתדר עם הנעליים הצבאיות, גם ככה שמעתי שהן לא נוחות כל כך, ועכשיו גם הפצע המעפן הזה. אני מקווה שיהיה בסדר (עם פלסטרים...), אחרת אולי אני אצטרך להוציא פטור כזה או אחר.

אז מחר אני אעבור את כל התהליך של: בית החייל > בקו"ם > בסיס, ואז טירונות כנראה.

אני אכתוב בקצרה את מה שאני יודעת על מה שהולך לקרות איתי, זה יחסוך בפוסט שאני אכתוב כשאני אחזור...

אז אחרי שרשרת החיול בבקו"ם, אני אסע לבסיס הדרומי ביותר של חיל האוויר, בסיס עובדה. נסיעה קצרצרה של מעל 4 שעות. שם אני אעבור תחילה את הטירונות שלי, שהיא מה שנקרא "הטירונות ברמה הכי נמוכה" או "הטירונות הכי מעפנה שיש" (רובאי 01), מה שככל הנראה הולך להיות קייטנה/שוק/טיול שנתי. הטירונות תימשך בין עשרה ימים לשבועיים, מה שאומר שאני כנראה אסיים אותה ב-11.9 או ב-12.9. כמעט בטוח שאני סוגרת את השבת הראשונה, מהסיבה הפשוטה שזו השבת היחידה שיש בטירונות, ולכן סיכוי ענק שלא נצא.

אחרי הטירונות יתחיל הקורס שיהפוך אותי לפקמ"צית (או שלא?), שיימשך בין 6 ל-7 שבועות. אבל על זה יהיה לי עוד הרבה מה לחפור, בפעם הבאה.

פעם הטירונות הפחידה אותי, דמיינתי את זה כדבר מפחיד עם מ"כיות שצועקות כל הזמן ומקלחות משותפות מלוכלכות. אבל עכשיו, אחרי שכבר שמעתי מכמה אנשים שזה יכול להיות ממש כיף, אני כבר ממש מחכה לזה ומקווה שגם לי ייצא להגיד דברים דומים.

הפוסט הזה לא ממש יצא דרמטי, אבל בסדר. ממש חם ואין לי כוח להתחיל עם כל ה"זה הגיע, זה קורה, מחר חיי ישתנו..." וכו'.

בפוסט הבא כנראה יהיו סוף סוף תמונות שלי במדים!  אני כבר מתה ללבוש את המדים, קשה לי להאמין שעוד פחות מ-24 שעות אני כבר אהיה חיילת מן המניין! מדים של חיל האוויר סוף סוף, איזה כיף!!!

בטח כשאני אחזור ואקרא את הפוסט הזה (בהנחה שיהיה לי כוח), אני כל כך אצחק על עצמי, איך הייתי כזאת "צעירה". אבל בטח עוד שנה אם אני אקרא זה יהיה אפילו יותר מצחיק...

בהצלחה לי!

ביי ושבוע טוב,

יסמין.